זיכרון ילדות

פרק 64 - פרק אחרון

ישבתי בחדר ההכנה באולם, שבו בעוד מספר דקות, אתחתן עם בחיר ליבי. קים עמדה לצידי ועשתה מספר תיקונים לאיפור שלי. ניסיתי כמה שפחות להרוס את התסרוקת, בזמן המעבר מהבית לאולם. למזלי, היא נשארה שלמה ללא הרס.
אמי התרוצצה בתוך חדר ההכנה, מרוגשת לקראת החופה. אבי הסתובב בחוץ ודאג שהכל הולך כמו שצריך, שלא צצות בעיות. הוריו של קאי מסתובבים גם הם, מברכים אנשים חשובים שהזמינו לחתונה. חוץ מקרובי משפחה של שני הצדדים, אורחים רבים היו אנשי דירקטוריון חשובים ומשפחותיהם, משתפי פעולה עסקיים חשובים ועוד אנשי עסקים שהיו עוד מתקופת סבו של קאי. אפילו ג'ייק מקנזי היה כאן, למרות שהוא וקאי עוד לא פתרו את הבעיה ביחסים שלהם. אני מאמינה שבסופו של דבר, הם יסיימו את הסכסוך ביניהם, כך לפחות קיוויתי. הם משפחה אחרי הכל.
התרגשתי בטירוף מהמחשבה שבעוד מספר דקות, אני אצא לחופה. הלב שלי דפק ללא הפסקה. התרגשתי לראות את קאי אחרי מספר ימים, בחליפה שלו. הבטן שלי התמלאה בפרפרים והחיוך לא ירד לי מהפנים. כל הדרך לכאן, רציתי לבכות מהתרגשות. אך עצרתי את עצמי, מאחר ולא רציתי להרוס את האיפור. במקומי, אמי לא הפסיקה לבכות וקים כל פעם מחדש, נאלצה לתקן את האיפור שלה. זה גרם לי לצחוק, מאחר וזה קרה מספר פעמים, למרות שקים ביקשה שהיא תפסיק.

לפני מספר חודשים לא הייתי מדמיינת את זה. לפני שבע שנים, לא הייתי חושבת בכלל שזה אפשרי. חשבתי שזה הגורל שנבחר בשבילי. קאי לא זוכר אותי ושאנחנו צריכים להיפרד. לקח לי המון זמן להתגבר עליו. לא תיארתי לעצמי שדווקא הגורל, שכל כך כעסתי עליו, יאחד בינינו ככה. יגרום לנו בסופו של דבר להתאחד תחת ברית נישואין. תחת אהבה אין סופית שלא תעלם אף פעם. אני כבר לא כועסת על הגורל. אני מאמינה שזה היה שיעור לחיים. גם כשהכל על הפנים, גם כשהכל כואב ואין דרך מוצא, גם כשהכל נראה אבוד, לא לאבד תקווה. פשוט לא לאבד. להילחם על מה שאת רוצה. להילחם על אהבה ששווה להילחם עליה. עשיתי טעויות בדרך כמו כולם. גם אני ויתרתי, גם אני לא נלחמתי, אך בסופו של דבר בחרתי. בחרתי כן לא לוותר. כן להילחם. כן לרצות ולהישאר עם האחד שאני אוהבת כנגד כל הסיכויים. בסוף- זה משתלם.

"מוכנה?" קים שאלה אותי בחיוך מרוגש. ניתקתי את המחשבות שאליהן נסחפתי ונעמדתי על רגליי, מסדרת מיד לאחר מכן, קצת את שמלתי. "מוכנה." השבתי ולקחתי נשימה עמוקה. קים סידרה את ההינומה על פניי, בזמן שאבי נכנס לחדר ההכנה והתקדם לכיווני. "זה הזמן," הוא אמר והושיט לי את זרועו. שילבתי את זרועי בשלו והתחלנו להתקדם לכיוון החופה. יצאנו מחדר ההכנה, משם אל מסדרון לבן שהוביל לכיוון האולם המרכזי. לצד האולם, היה שביל מואר בפרחים ואורות לבנים, שהובילו אותנו אל החופה, שהייתה בגינה הגדולה והיפה, תחת כיפת השמיים. קים ואמי צעדו מאחורינו, מתרגשות עד כדי דמעות.
ליבי המשיך לפעום בחוזקה, כאשר עיניי קלטו את אהבת חיי, עומד על במה קטנה- מתחת לחופה. את החופה עטרו פרחים לבנים ויפים, מעוצבת בבדים לבנים. לצד קאי עמדו הוריו. השתדלתי שלא לרוץ לכיוונו ולקפוץ לתוך זרועותיו החסונות. עצרתי את עצמי מלעשות שטויות בחתונה של עצמי. אני פשוט אתקדם אליו לאט ובזהירות, ואשתדל שלא ליפול על הרצפה מרוב התרגשות.