זיכרון ילדות

פרק 51

-קאי-

ישבנו אצלי בדירה, אני, ג'יימס, קים- החברה של ליילה ושלושה בלשי משטרה. הלכתי הלוך ושוב, במעגלים, בניסיון להבין איך מתקדמים מכאן. הפסיכופט הזה העז להרים על ליילה יד ואני כל כך קרוב לחסל אותו במו ידיי, ברגע שאמצא אותו. המשטרה הקימה על השולחן בסלוני, מערכת לאיתור שיחות, למקרה שהחוטף יתקשר בשנית, בכדי שנוכל לאתר אותו.
הרצתי במוחי שוב את דבריה של ליילה. 'זה הכתב..' איזה כתב? לעזאזל איזה כתב יכול לעשות את זה?
"קאי, אתה עושה לי סחרחורת, שב." ג'יימס הסיח את דעתי מן המחשבות, גורם לי להיעצר במקום. התקדמתי לכיוונו והתיישבתי לצידו על הספה שבדירתי, בייאוש. "אוקי. אנחנו יודעים שמדובר בכתב. השאלה איזה." הבלש האחראי על המקרה החל לדבר. אני כן סומך על המשטרה, שימצאו אותה, אך לא יכולתי לשבת בחוסר מעש. לא ידעתי מתי הם ימצאו אותה או איך הם ימצאו אותה. כל מה שידעתי זה שאני חייבת למצוא אותה כמה שיותר מהר, אפילו לפני המשטרה. אני חייב למצוא את ליילה בריאה ושלמה ולהחזיר אותה אליי. ברגע שאחזיר אותה אליי, אני לא אתן לה לעזוב אותי שוב. אני לא אתן לה ללכת.
"קאי, אתה יכול לחשוב אולי על איזה תקרית שהייתה עם כתבי חדשות, או בידור? כל דבר יעזור." הבלש פנה אליי. התחלתי להריץ בראשי את האירועים האחרונים, לנסות להבין אם שמעתי או ראיתי משהו שיכול לקרב אותנו אל החוטף. חשבתי על ליילה ועל הפגישות שלי ושלה בשבוע-שבועיים האחרונים. ניסיתי להיזכר אם משהו לא היה כשורה באותה תקופה. פקחתי את עיניי בפליאה כשנזכרתי באותו כתב חדשות, שפגש את ליילה לפני מספר ימים. היא חזרה מאותה פגישה מבועתת. "ג׳ון," אמרתי את שמו של אותו כתב, שרציתי להרוג לפני כמה ימים, גורר את מבטם של כל הנוכחים. "כתב חדשות הערב. הוא נפגש עם ליילה לפני שבוע בערך. היא.. היא לא סיפרה לי מה הוא אמר לה, אבל הוא בהחלט אמר לה משהו שגרם לה להיות מבועתת. היא נלחצה." הסברתי, אך לא נראה היה שזה הספיק לאותם בלשים שישבו מולי.

"כתב החדשות ג׳ון.. זה לא מספיק בשביל לקשר אותו לחטיפה." הבלש האחראי, שהיה באזור גיל הארבעים ששיערו השחור החל להאפיר אמר. "לא, לא, אתה חייב להקשיב לי. לא נפגשנו עם כתבים בכלל כל התקופה הזאת, חוץ ממנו. ליילה היא המזכירה שלי, היא מספרת לי על כל פגישה שלה." הייתי חייב שהוא יבין את זה. הדרך שקולה נשמע כשהיא ניסתה להגיד לי על הכתב הזה, גרמה לי להבין שהכרנו אותו. לא פגשתי אותו מעולם, רק ליילה פגשה, אבל הייתה לי הרגשה שזה הוא. זה חייב להיות הוא, אני לא יכול לחשוב או לתאר לעצמי מישהו אחר. הוא הטריד אותה פעם אחת, הגיוני יותר שהוא ינסה לעשות לה משהו שוב. אני לא בטוח אבל למה, אולי כנקמה על כך שסירבתי לכתבה שלו, או אולי כי הוא מעוניין בה.. אני לא יודע. אני בטוח אבל שאני חייב למצוא אותה, כמה שיותר מהר.
"אוקיי.. אנחנו נבדוק אותו ונחזור אליכם." הבלש אמר. הוא וחבריו הבלשים נעמדו על רגליהם. קמתי גם אני, מוביל אותם אל היציאה מדירתי. "בבקשה, כמה שיותר מהר." ביקשתי כאשר הם התכוונו ללכת. הבלש הנהן לחיוב והם יצאו מדירתי אל דרכם. סגרתי את דלת ביתי וניגשתי חזרה את ג'יימס ואל קים. כל מה שהיה בראשי, זה את העובדה שאני לא יכול לשבת ולחכות. אני חייב לעשות משהו, אני חייב. אני אתחיל בלחקור על הכתב הזה. יש לי את האמצעים לעשות זאת.