זיכרון ילדות

פרק 21

שחררתי את ידי מקאי בתנופה חזקה. "מי זאת לעזאזל?" שאלתי בכעס. מי היא שתדבר אליי ככה. לא אכפת לי אם היא אקסית, לא אקסית, אבל מה לעזאזל? "את מגזימה." מבטו של קאי עדיין נחת על גבה של הבחורה ההיא וזה רק גרם לי לרתוח עוד יותר מעצבים. "אם אתה כל כך אוהב אותה, למה עזבת אותה בשביל ילדה כמוני?" חזרתי על דבריה בזלזול והפנתי את גבי אליו. משהו קרה ביניהם ונראה היה שקאי לא רצה שאני אדע עליה. כי אם כן, בדיוק כמו עכשיו, הייתי תוהה למה הוא פשוט לא הציע לה כבר להיות הארוסה שלו, במקום לבזבז את זה עליי.
"ליילה, את פאקינג מגזימה עכשיו." קאי נשמע כועס ודמעה זלגה מעיניי. רציני? הוא פאקינג כועס עליי עכשיו? "אני מגזימה? אם הייתה לך מישהי למה לעזאזל הכנסת אותי לבלאגן הזה?!" שאלתי והסתובבתי אליו, לא לפני שניגבתי בזריזות את הדמעה שברחה לה. "אם אתה כל כך כועס עליה, למה לעזאזל אתה מוציא את זה עליי?" התחלתי להתקיף אותו בשאלות שצצו לי בראשי. הוא היה כל כך מבלבל, שהרגשתי את עצמי משתגעת מכל רגע שלא הבנתי מה קורה סביבי. "היית צריך לספר לי, היית-" התחלתי להתנשם בכבדות עם כל מילה שיצאה מפי. "אתה- היא-" לא הצלחתי להשלים את המשפט כמו שצריך מהרעידות שהחלו להשפיע על גופי. "לא משנה." מלמלתי בקול חלש שהחל לרעוד מהבכי שאיים לצאת. לכן הפנתי את גבי את קאי והתקדמתי בהליכה מהירה אל מחוץ האולם. הדמעות כבר זלגו להן. בהחלט נפגעתי. נפגעתי מצורת הדיבור שלה כלפיי, מהדרך שקאי אומנם כעס עליה אך בסופו של דבר, הוציא זאת עליי, ובכלל מהידיעה שפאקינג הייתה לו מישהי. לעזאזל. אולי היא צודקת. אולי אני באמת ילדה קטנה.

"ליילה עצרי שנייה." קולו של קאי בקע מאחוריי בזמן שניסיתי ללחוץ על כתפור המעלית, בשביל שהיא תגיע אליי לפני שקאי יגיע. "ליילה." יד גברית תפסה בידי ומשכה אותי הרחק מהמעלית, שעוד לא נפתחה עבורי. לעזאזל. איך אני אמורה להסביר לו עכשיו למה אני בוכה? איך מסבירים לגבר שלא זוכר דבר ממך, שאת אוהבת את כל כולו, והמחשבה על כך מייסרת?
קאי קירב אותי אליו והביט לתוך הסערה שהתרחשה בתוך עיניי. "תנשמי, ליילה. את מגזימה בהתנהגות שלך." הוא אמר ובאמת שניסיתי לנשום כמו שצריך. אך הסיטואציה הזאת הורידה לי כמה שנים מהחיים עכשיו. הכלבה הזאת.. אבל אני יודעת שקאי צודק. באמת הגזמתי קצת. יש פה אנשים חשובים והוא צריך לשמור על תדמית. איך הוא יראה בעיניהם כשה'ארוסה' שלו משתגעת ככה?
"תשכחי מאלנה. היא סתם מנסה להוציא אותך מהכלים." ובכן נראה היה שהיא הצליחה במשימתה. היא בהחלט הצליחה להוציא ממני התנהגות לא הולמת. למה אני פועלת מהרגש ככה? "מי היא?" מצאתי את עצמי שואלת בקול רועד. אני חושבת שבזה הרגע חשפתי בפני כל העולם שיש לי רגשות כלפי קאי. רק לפי סערת הרגשות שמתחוללת בתוכי. "יצאנו לכמה זמן, נפרדתי ממנה חודשיים לפני שחזרתי מאיטליה." הוא לחש. הוא היה כל כך קרוב אליי שיכולתי להרגיש את הנשימות שלו עליי. "אז בטח אף אחד לא מבין למה יש לך ארוסה חדשה פתאום," מלמלתי באנחה. עכשיו זה מסביר את כל הפרצופים המופתעים שפגשתי מהרגע שהוא הכריז עליי כארוסה שלו. "יצאתי איתה כי זה מה שכולם רצו, מה שההורים שלי רצו." הוא הודה והסתכל ישירות לתוך עיניי. הלב שלי עשה סלטות באוויר. "לא סיפרתי לך כי זה כל כך שולי, ליילה." הוא החל להסביר ולענות על שאלותיי בקול חלש שניחם אותי לאט לאט. "זה כל כך לא חשוב. היא עבר מבחינתי. לא משנה מה עברנו היא לא צריכה לדבר אלייך, ככה- זה הכעיס אותי." בסוף המשפט קאי לקח נשימה עמוקה. הוא כעס לא בגלל העבר שלהם, אלא בגללי? הלב שלי דפק כל כך חזק שפחדתי שהוא יצא החוצה מגופי. "כבר אמרתי לך למה בחרתי בך. נכון, זה טיפשי, נכון, זה ילדותי לזייף אירוסין, נכון. אבל כולם רצו שאני אתחתן עם אלנה, והאמת? ממש לא בא לי. הייתי צריך מישהי שהולכת להיות קרובה אליי ופשוט את נכנסת."

"אבל... איך.. היא.. למה.." ניסיתי להגיב לדבריו ללא הצלחה. לא הצלחתי להשלים שוב את המשפט שרציתי להגיד. הכל קרה כל כך מהר ולא הצלחתי לחשוב באופן צלול. לא הצלחתי לנשום כמו שצריך או לעכל את המידע שקאי סיפר לי עכשיו. "אבל-"
"אבל מה ליילה?" קאי קטע אותי לאחר שניסיתי שוב. רציתי לשאול אותו כל כך הרבה שאלות. רציתי לדעת אם היו לו רגשות אליה, אפילו קצת, או איך הוא היה איתה כל הזמן הזה. זה היה נשמע שהוא היה איתה-שכב איתה, לא יודעת מה עשה איתה. וזה כאב לי רק מלחשוב על כך. רציתי לדעת למה אני. נכון שהוא הסביר לי כבר, אבל עדיין. זה מרגיש כל כך אבסורד שזאת אני. ובעיקר רציתי שיספר לי כל מה שקרה מהרגע שהוא עזב לאיטליה ועד עכשיו. "מה את עוד רוצה שאני אגיד לך?" קאי נשמע מיואש קצת. נראה היה שהוא לא ציפה לבואה, ובטח לא לסצנה הזו. רציתי שיגיד לי המון דבריו שלא יכלו להיאמר. נשכתי את שפתיי וניסיתי לעצור את הדמעות שהמשיכו לזלוג על לחיי. הרגשתי באמת ילדה קטנה עכשיו. התנהגתי כמו סתומה שחשפה בפני הקראש שלה את הרגשות שלה, רק ממעשים, בלי מילים. אלנה הזאת, צודקת. הוכחתי עכשיו לכל העולם שאני ילדה קטנה ואימפולסיבית. לעזאזל. רק מהמבט שלו ידעתי שהוא יודע על הרגשות שלי.

"קאי.." מלמלתי את שמו מבעד לבכי שאיים להתפרץ בשנית. שפתיו היו כל כך קרובות לשלי, שרק רציתי להתנפל עליו כאן ועכשיו. הלב שלי דהר מאחר והרגשתי שגם הוא רוצה. גם קאי רצה זאת. יכולתי להרגיש שהוא רוצה, אבל משהו עוצר אותו. הוא התקרב אליי וכמעט, אבל כמעט נישק אותי. צרחתי מבפנים. רציתי שיעשה כבר את הצעד. אבל כמו שאני לא עשיתי, גם הוא לא עשה. הוא שחרר אותי מאחיזתו והתרחק צעד אחורנית. בבקשה לא. אל תלך. הוא העביר את ידיו בשערו והסתובב על עקבותיו חזרה אל תוך האולם, משאיר אותי חסרת כוחות. התנשפתי בכבדות והלב שלי נקרע עם כל צעד שהוא עשה הרחק ממני.