זיכרון ילדות

פרק 38

מהר מאוד ג׳ון החל לנופף את ידיו בתגובה. "אל תביני אותי לא נכון," הוא ניסה להסביר. הסתכלתי עליו המומה בכלל מעצם השאלה שלו, שממש לא הייתה במקום. "אני פשוט חושב שיש לך פוטנציאל אדיר. את יפה מאוד, את יכולה להתפתח במקום הזה." מצמצתי את עיניי במהירות וליבי החל לדפוק, כשפחד חלחל בגופי. לא ידעתי איך לתאר את ההרגשה הזו, או למה אני מרגישה אותה, פשוט לא אהבתי את זה. חששתי.
"אני חושבת שעברת את הגבול." אמרתי וקמתי על רגליי, תופסת במחברת בידי. "אתה יודע איפה היציאה, נכון? אני לא צריכה ללוות אותך." הוספתי בכעס. הוא חצה כאן גבול שלא היה אמור לחצות. "פשוט תחשבי על זה. את מהממת, את אלוהית."

סובבתי אליו את גבי והלכתי משם מבלי להגיב. שימצא את הדרך שלו לבד. נכנסתי לסערת רגשות בעודי נעמדת מול המעליות. לחצתי על כפתור המעלית בהיסטריה, מחכה שדלתות המעלית יפתחו להן ואוכל להיכנס פנימה. לא לקחתי את דבריו כמחמאה, יותר ראיתי אתן כהטרדה. ניסיתי לשכוח אותן בכדי לא לעשות סרט יותר מדי גדול, כי אולי אני סתם מגזימה. אני רוצה להאמין שלא הייתה שום כוונה נסתרת בדבריו.

נכנסתי אל המשרד והוצאתי את כרטיס הביקור מתוך המחברת. זרקתי אותה על שולחני, כשהכרטיס בידי, ונכנסתי אל המשרד של קאי, קצת נסערת, אך חייכתי חיוך כשהגשתי לו את כרטיס הביקור. "הוא רוצה לעשות עליך ועל החברה כתבה." אמרתי בקצרה. קאי כיווץ את גבותיו בבלבול, כשהוא מסתכל עליי וחוקר כל פרט. "זאת הייתה פגישה קצרה." הוא אמר בעודו מנסה לקרוא את פניי. הלב שלי עוד דפק בחוזקה. "זה כל מה שהוא רצה." הסתובבתי לכיוון היציאה מן המשרד שלו, מבלי לשמוע את תגובתו. "ליילה." קולו המאיים חתך את האוויר ונשפתי אוויר החוצה בחוזקה. הסתובבתי אליו באיטיות. קאי ישב על הכיסא במבט חושד וסימן לי עם ידו לחזור חזרה. "שבי." הוא ציווה בטון סמכותי, מסמן לי לשבת על הכיסא מולו. התקדמתי אליו והתיישבתי על הכיסא כשאני משחקת עם אצבעותיי מלחץ. "את מתכוונת לשתוק עוד הרבה?" קולו היה עמוק, מוציא ממני את כל האוויר שניסיתי לשמור בתוכי. הוא פשוט קורא אותי טוב מדי. "אני... זאת אומרת.. זה כל מה-"
"תחסכי ממני את הסיפורים. הוא אמר משהו?" קאי קטע את דבריי במהרה. הוא ידע שקרה משהו מבלי שאצטרך להסביר. שתקתי כי פתאום עלתה בי מחשבה שאולי לקחתי את דבריו ברצינות מדי, ואולי הגזמתי. אולי אני שוב קופצת למסקנות מהר מדי. "עזוב, סתם שטויות." השבתי בזריזות רגע לפני שהוא קפץ מהכיסא שלו היישר אל אותו כתב. הוא היה ממש קרוב לזה. עיניו נכנסו לסערה, הוא היה עצבני, ורידיו החלו לבלוט והוא כמעט שבר את העט שהיה בידו. הדבר האחרון שאני צריכה זה בלאגן בינו לבין כתב שיכל להגיד כל מה שרצה. "אם צריך, אני אפרק את הגוף שלו לחתיכות." הוא אמר באיום, מצליח לגרום לחיוך קל לעלות על שפתיי. שלחתי לכיוונו את ידיי וניסיתי לשחרר את העט שכמעט מת מוות סופי תחת ידיו. "עזוב.. באמת שטויות. פשוט תסרב לו." קאי הביט על ידיי שליטפו בעדינות את היד שהחזיקה את העט. לאחר מכן הוא עזב העט והנהן בהבנה. נראה שאת הכתבה שתכנן ג׳ון לעשות, הוא לא יקבל.