זיכרון ילדות

פרק 39

"אני פאקינג לא מאמינה עלייך!"
קים צעקה לי בטלפון בעודה בוחנת את השמלות שהראתי לה דרך שיחת הוידאו שאנחנו מבצעות.
"נו, תתרכזי קים." ביקשתי מקים לאחר שהיא המשיכה להתעצבן עליי.
"מה להתרכז, איך לא סיפרת לי שאת פאקינג יוצאת לדייט עם קאי?!" קאי תכף מגיע לאסוף אותי ועוד לא בחרתי מה ללבוש. בינתיים קים לא עוזרת וממש שקלתי לנתק לה בפנים.
"סליחה, סליחה. הכל קרה כל כך מהר ששכחתי להגיד לך. עכשיו תזיזי את המוח שלך ותעזרי לי לבחור." קים שילבה את ידיה על חזהה ונאנחה. היא בחנה את הבגדים שהראתי לה, אך הנידה לשלילה ופסלה כל בגד שבחרתי.
"את צריכה משהו שיוציא לו את העיניים." היא אמרה בעודה פוסלת שוב שמלה שהראתי לה.
"קים, אני אפילו לא יודעת לאן הוא לוקח אותי. אני צריכה משהו שיתאים להכל." הלכתי לכיוון הארון שלי והוצאתי משם עוד מספר שמלות, חולצות וחצאיות.
"תראי לי מה הוצאת." פרסתי על מיטתי את הבגדים החדשים שהוצאתי מהארון ולקחתי בידי את הטלפון, מקרבת אותו אל הבגדים כדי שקים תוכל לראות.
"לא. גם לא את זה... ולא את זה," בעודי מעבירה את הטלפון על כל בגד היא ממשיכה לפסול אותם.
"תעצרי!" היא צעקה ונעצרתי על שמלת מיני אדומה סטרפלס עם כתפיות דקות, כשהיא צמודה לאורך כל הגוף.
"בטוח?" שאלתי בחוסר ביטחון. לא באמת יצא לי ללבוש את השמלה הזו.
"כן. תלבשי אותה."
"אוקיי, תודה קים. אני אעדכן אותך." הודתי לה וסיימנו את השיחה. החלפתי לשמלה והתאפרתי, כשאני מחכה בקוצר רוח לקאי שיגיע.

צלצול בדלת הקפיץ את הלב החלש שלי. התקדמתי אל הדלת בחיוך רחב ובהתרגשות רבה, פותחת אותה לרווחה. קאי עמד בדלת בחליפה שחורה- חולצה מכופתרת לבנה שהייתה תחובה לתוך מכנסיו השחורות, כשגקט החליפה גם הוא בצבע שחור ונעל סניקרס לבנות. בגדיו ישבו עליו בצורה מושלמת ומטריפה, ולרגע שקלתי לבטל את הדייט בחוץ ולהעביר את הדייט לתוך הבית. אבל לא עשיתי זאת. הסתקרנתי יותר לגלות לאן הוא לוקח אותי.
עיניו של קאי סקרו את כל גופי, מהראש ועד הרגליים. השמלה הייתה צמודה והדגישה את גופי. תשוקה השתלטה על עיניו ואיימה לשרוף אותי בחיים. "את מהממת." הוא החמיא ותפס בפניי, מקרב אותי אליו. "בן הזוג שלי הרבה יותר." אמרתי כשאני נושכת את שפתיי בכוונה. "ומי זה? אני מכיר אותו?" הוא שאל בעודו מתחיל להתקדם לכיווני, לא לפני שסגר את הדלת עם רגלו, דוחף אותי אחורנית.
התנגשתי בקיר שהיה מאחורי וקאי נצמד אליי. "אני לא בטוחה," השבתי כשאני תופסת בג'קט שלו, מקרבת אותו עוד יותר אליי. "תחשבי טוב." הוא לחש לאוזני, מעביר בי צמרמורת. פאק על הדייט. אולי כן עדיף שנישאר כאן. "קאי די-ליאון. זה השם שלו, מכיר?" שאלתי בעודי נועצת בו מבט מלא תשוקה. אני רוצה אותו כאן ועכשיו. "שמעתי עליו, גבר שבגברים." הוא אמר בקריצה, כשהוא מחמיא לעצמו. גיחכתי ומשכתי אותו לחיבוק חם. הוא באמת גבר שבגברים. הגבר. והוא שלי.

"בקצב הזה נאחר למסעדה." הוא אמר בקול שקט מבעד לחיבוק. התנתקתי ממנו ובחנתי אותו בחיוך. "בוא נלך." למרות שלא התנגדתי להישאר כאן, רציתי דייט. קאי תפס בידי ומשך אותי לכיוון דלת ביתי. לקחתי בזריזות את הטלפון שהנחתי קודם על המדף ליד הדלת ויצאנו מדירתי. ירדנו לחניון, ישר אל מכוניתו שחנתה קרוב למעליות. נכנסו לרכב, וקאי הניע את האוטו והתחיל בנסיעה. הוא שילב את ידו הפנויה בידי, וביד השנייה שלט בהגה בגבריות, שהטריפה כל חלק בי. הסתכלתי על כל הדרך, מהופנטת מהצורה שנהג ומהדרך שהתנהג. הוא פשוט מושלם.