זיכרון ילדות

פרק 30

-קאי-

ליילה הזדקפה במקומה כאשר סאם, הבחור של צוות הבידור, דיבר בהתלהבות על תחרות השירה שהולכת להתבצע עכשיו. זכרתי שהיא שרה טוב. כשהיא התחילה לשיר במכונית שלי לפני שבוע, באותו יום שבת, הרגשתי שאני הולך להשתגע. היא הפנטה אותי מהרגע שפתחה את הפה שלה והתחילה לשיר. ניסיתי כל הדרך לא להוריד את העיניים מהכביש ולהסתכל עליה, כדי לא לעשות תאונה חס וחלילה. היא הייתה כמו מלאך שהגיע להאיר את חיי שהוכתבו על ידי הוריי. מה לעשות, עם מי לעשות. אפילו עם מי עליי להתחתן. אני מודע לעובדה שהם יודעים על כך שהצגתי את הארוסה החדשה שלי, אך תודה לאל שהם לא כאן עכשיו בכדי לראות אותי עושה זאת. אותה בחורה שיושבת כאן ומתבוננת בעיניים מלאות במתרחש. צבע העיניים שלה לא נורמלי. מהרגע הראשון שהיא הסתכלה עליי במשרד, רגע אחרי שחזרתי מאיטליה, לא יכולתי להפסיק להסתכל על העיניים הכחולות האלה. יכולתי לטבוע בתוכן, מבלי לבקש גלגל הצלה. אני לא צריך אחד. תנו לי לטבוע בתוך אותן עיניים לנצח.

כשסאם ביקש מאלה שרוצים לעלות לשיר, ליילה הרימה את ידה, כשהיא נרגשת כולה. היא התלהבה כמו ילדה ואהבתי את זה. יש בה משהו תמים שמושך אותי אליה. היא לא כמו אותן בחורות שיצאתי איתן. אלנה למשל הייתה בוגרת לגיל שלה. היא ידעה מה היא רוצה ולאן היא מכוונת. אני לא חושב שזה דבר רע. אני דווקא מאוד מעריך את העובדה שיש נשים שיודעות מה הן רוצות. זה חשוב מאוד לעסקים שאלנה חלק מהם. אבל כל חיי גדלתי עם אנשים כאלה. אבל פתאום לפגוש בחורה, שהיא עוד תמימה, שעוד לא סגורה על עצמה, משהו שונה ממה שהייתי רגיל אליו. היא משכה אותי אליה כמו פרפר יפיפייה, מבלי לשים לב בכלל. אני רוצה להיות שם בשבילה ולעזור לה למצוא את עצמה בין כל המקום צמא הדם הזה שאני חיי בו. צמא לכסף ותהילה. היא לא עשתה כלום בהתחלה, חוץ מלהתבונן בי בעיניים טהורות וכחולות. עיניים שנתנו לי תחושה שאני מכיר, אך לא יודע מאיפה.

סאם בחר בליילה והיא קפצה בתהרגשות. היא העלתה בי חיוך למראה שלה. קראו לה ילדה קטנה, אבל אני בהחלט אוהב את הצד התמים הזה שלה. היא שונה מאחרות. "אני מקווה שלא תשרפי את האוזניים שלי.." ג'יימס מלמל לצידי ופלטתי גיחוך שגרם לה לשרבב את שפתיה בכעס. "אל תדאג. אני אדאג שלא תבכה." היא חייכה חיוך ציני וקמה על רגליה, כשהיא מתקדמת לקדמת החדר. שלחתי את ידי לכיוון ראשו של ג'יימס, ונתתי לו מכה קטנה בראש. הוא הביט בי בהלם וקילל באיטלקית, כמו שנהג לעשות תמיד. "שב בשקט." סיננתי בפנים רציניות וחזרתי להביט בליילה בסקרנות, כשצחוק קטן נפלט מפי. ג'יימס הוא כמו אח בשבילי. כשעברתי את התאונה ואיבדתי את הזיכרון, להגיע למקום חדש, מדינה חדשה, בהחלט היה קשה. הייתי צריך להתרגל להורים שלא זכרתי בכלל, לחיים שלא זכרתי. את ג'יימס פגשתי אז באחוזה הגדולה של סבא שלי, באיטליה. הוא הוצמד אליי מהרגע הראשון שנחתתי שם, ולא עזב אותי לרגע. הוא ראה אותי ברגעים הטובים שלי והרעים שלי. גם אני ראיתי את שלו. זה רק חישל אותנו והוא משפחה לא דבר ועניין. לא הייתי מצליח להסתגל לחיים החדשים באיטליה בלעדיו.