זיכרון ילדות

פרק 50

לא הצלחתי לישון כל הלילה. אולי בגלל שהוא הרדים אותי למשך יומיים כמעט, או בכלל העובדה שלא יכולתי להפסיק לחשוב. מדי פעם ניסיתי לפרוץ את המנעול של הדלת, אך זה היה כל כך קשה. פשוט בלתי אפשרי. התהפכתי במיטה שהייתה כל כך לא נוחה ולא מזמינה, אין ספור פעמים. היה לי קר, הייתי צמאה ורעבה. לא הייתי מסוגלת לגעת באוכל שהוא הכניס לי, או לשתות מהמים, כי פחדתי שהוא אולי הוא סימם את המים או האוכל. פחדתי לגעת בזה. כשהבוקר הפציר לו, עייני שרפו מכאב של חוסר שינה. הראש שלי כאב בטירוף והייתה לי תחושה שבטח יש על הלחי שלי, סימן מהסטירה שהחוטף הביא לי אתמול. זה היה פאקינג כואב.

קפצתי כששמעתי צעדים שמגיעים לכיווני ורשרוש של מפתח שנכנס במנעול. החוטף שלי נכנס פנימה, שוב עם מגש אוכל. "למה את לא אוכלת?" הוא שאל והביט על המגש שהכניס לי בלילה הקודם. הוא הניח על השולחן את המגש עם האוכל הטרי ולקח בידו את המגש עם האוכל מאתמול. "את חייבת לאכול, אם את רוצה לשרוד." הוא אמר והתקדם אל היציאה מן החדר. בלעתי את רוקי בכבדות, כשאני מביטה בו מבועתת. החדר עצמו היה קריפי בטירוף והרגשתי שאני משתגעת רק מלהסתכל על התמונות המפחידות האלה. "אני יכול לגלות לך סוד?" הוא הסתובב אליי ונשענן על הקיר ליד הדלת. התחלתי להתנשם בכבדות ורק קיוויתי שהוא יעלם לי מהעיניים. "אני דווקא חושב שזה יהיה רעיון טוב, אם קאי יגיע לכאן," הוא החל לומר. כל גופי נדרך כאשר דיבר. הלב שלי דפק במהירות והתחלתי להזיע זיעה קרה, שנבעה מפחד על חייו של קאי.
"כך אני אוכל להרוג אותו, ואז אני ואת נוכל לחיות ביחד את החיים שמגיעים לנו."

צמרמורת חלפה בגופי כאשר החוטף איים לפגוע בקאי. הנדתי בראשי כשדמעות מתחילות לזלוג על פניי. "אתה תמות בידים שלי, אם רק תפגע בו." סיננתי בזעם מבעד לדמעות הרטובות. הנחתי את רגליי על הרצפה הקרה. "לעזאזל איתך," הוא התקרב אליי בצעדים גדולים ומאיימים, כשהוא מניח את המגש על השולחן בחיפזון. הלב שלי דפק על מאתיים כשהתכופפתי, מתחת לזרועותיו והתגלגלתי לכיוון של הדלת. הוא הסתובב אלי מופתע, אך במהרה העיניים המופתעות הפכו לעיניים צמאות לדם, פסיכופטיות. פאק.. הערתי את המפלצת. השולחן שעליו הונח האוכל היה קרוב אליי, כך ששלחתי יד בזריזות ותפסתי את הסכין, שהיה מונח על המגש. הוא התקדם אליי אך נעצר כששלפתי מולו את הסכין. "אל תתקרב אליי." מלמלתי בפחד מולו. אומנם אזרתי אומץ לפעול כך נגדו, אך בפנים רעדתי מפחד. הדלת הייתה די קרובה אליי, כך שכל מה שהייתי צריכה זה לפתוח אותה ולברוח. "למה את הופכת את זה לקשה יותר," הוא אמר בעודו מתקרב אליי. "אנחנו יכולים להיות מאושרים." הוא הוסיף. היד שלי שהחזיקה בסכין רעדה. הסטתי את מבטי אל הדלת ובזריזות רצתי אליה, פותחת אותה בשביל לצאת החוצה.

אך ידיים תפסו במותניי והצמידו אותי בחוזקה אל הקיר במסדרון החשוך. הוא שלף מידי את הסכין והצמיד אותה אל גרוני. בידו השנייה הוא החזיק בצווארי, מוחץ אותי אל הקיר. הסכין הייתה כל כך קרובה שהתחלתי לרעוד בטירוף, כשהוא שיחק איתה על גרוני. "אם את לא איתי, אז את לא עם אף אחד.
את מתה."