זיכרון ילדות

פרק 37

נכנסתי אל משרדו של קאי בשביל שיחתום לי על כמה מסמכים. הוא ישב מול המחשב והקליד מספר דברים. החולצה השחורה שלבש, נמתחה עם כל תנועה שעשה, מדגישה את שרירי ידיו. העור השזוף שלו בלט ועיניו החומות התרכזו חזק במלאכה שעסק בה.
הנחתי מולו את המסמכים, כשהוא הפנה אליי את מבטו. "אני צריכה שתחתום לי עליהם." הוא החל לדפדף בין הדפים ולחתום איפה שצריך. התיישבתי על הכיסא מולו כשאני צופה בו עובד. אני כל כך אוהבת לצפות בו עובד, זה בין הדברים האהובים עליי בו. הדמות הסמכותית והגברית שנגלת לעיניי, בכל פעם שהתרכז במשהו ועבד, גרמה לי להפסיק לחשוב בהיגיון. הוא מטריף אותי מכל צורה.
הטלפון שלי צלצל, גורם לי לנתק את המבט שלי מקאי, אל הטלפון. מספר לא מוכר. באנחה לחצתי על מסך הטלפון, בכדי לענות, מאחר וזאת העבודה שלי. כל מה שרציתי היה להמשיך להתבונן על קאי ולמות מהיופי שלו. שמתי את השיחה על רמקול, פשוט כי באותו הרגע העדפתי ככה.
"היי, מדבר שוב מחדשות הערב של השעה תשע. אני חוזר אלייך בקשר לפגישה." אותו אחד התקשר שוב. קאי ניתק את מבטו מן הדפים והסתכל עליי מסוקרן.
"כן.. שנקבע אז פרטים?" שאלתי את אותו אחד. קאי נשענן על גב הכיסא שלו, כשהוא משחק בעט שבידו ומקשיב לשיחתנו.
"בהמשך היום מתאים? אני עובר בסביבה וחשבתי לקפוץ בכדי לתאם מספר דברים." לפני שעניתי לו הרמתי את עיניי אל קאי בשביל לקבל תגובה ממנו. הוא הניד את ראשו לשלילה ובעזרת שפתיו אמר 'לא'.
"האמת שזה בעייתי קצת, יש יום אחר שאתה יכול?" שאלתי אותו. בכל זאת הוא כאן בשביל לפגוש את קאי, לכן קאי קובע.
"אני יכול להיפגש איתך במקום. בשביל לסדר מספר פרטים עד שהבוס שלך יתפנה." שוב הסתכלתי על קאי בשביל לקבל תגובה ממנו. הוא שתק לכמה רגעים, חושב עם עצמו מה כדי לעשות. בסופו של דבר הוא לקח דף נייר וכתב מספר דברים. הוא הגיש לי אותו כאשר סיים וקראתי את מה שכתב.
'תיפגשי איתו, אבל כאן בבניין. אני עוד לא סומך עליו.' הנהנתי לחיוב לגבי מה שכתב וחזרתי אל אותו אחד שהתקשר.
"אין בעיה. אז היום בשתיים בצהריים, תוכל להגיע לחברה?" שאלתי אותו לאחר שקאי סימן לי 'אוקיי' לכבוד השעה שציינתי.
"אגיע." יופי. ניתקתי את השיחה וקאי חזר לחתום על מה שהיה צריך.

"תזהרי מהם. הכתבים האלה אף פעם לא באים טוב." הוא הזהיר אותי לגבי אותו אחד. חייכתי אליו חיוך גדול מהדאגה שהוא הפגין כלפיי. "אל תדאג, אף אחד לא יכול עליי." השבתי בקריצה. הוא גיחך והגיש לידיי את המסמכים. "ברור, את הראשונה שיברחו ממנה." הוא עקץ אותי בחיוך צדדי. פערתי את פי בהלם. "לא יפה." לקחתי מידו את המסמכים וקמתי בתנופה חזקה. רגע לפני שיצאתי מהדלת, הסתובבתי אליו והוצאתי לו לשון. "נראה שמישהי פה לומדת דברים אסורים מג'יימס!" הוא צעק ברגע שיצאתי ממשרדו. התיישבתי על הכיסא לצד שולחני וחייכתי לו דרך הקיר הזכוכית השקוף. התאפקתי שלא לצחוק בקולי קולות במשרד, נהנת לצפות בקאי מחייך לעצמו וחוזר לעבוד. שמתי לי תזכורת לגבי הפגישה עם הכתב היום בשתיים וחזרתי לעבודתי בינתיים.