זיכרון ילדות

פרק 42

פקחתי את עיניי לקרני השמש שחדרו דרך החלון הלבן, אל חדר החמים של קאי. שכבתי ערומה במיטה שלו כשאני נזכרת במאורעות אמש. התחלתי לחייך לעצמי כמו ילדה קטנה ומאוהבת. רקעתי ברגליי בהתרגשות מרובה על המיטה, כשאני צורחת בתוכי מאושר.
הזזתי את פניי בחיפוש אחר קאי, שלא שכב במיטה כרגע. הוא בטח קם לפניי. ליפפתי את השמיכה הנעימה סביב גופי העירום ושלחתי את ידי אל הרצפה, בשביל לקחת את החולצה המכופרת שקאי לבש אתמול. למזלי היא לא הייתה מלוכלכת בחול. לבשתי אותה וכפתרתי את הכפתורים, בזמן שאני מחפשת את התחתונים שלי שהיו זרוקים אי שם על הרצפה. גיליתי שהן עוד היו מלאות בחול, אז ויתרתי על התענוג ללבוש אותם.
בחדרו היה ארון לבן גדול עם דלתות הזזה לבנות וחלקות. הזזתי את אחת הדלתות ופתחתי מגירה לבנה כשתחושת בטן אופפת אותי, ששם יהיו תחתונים. בתוך המגירה היו מספר בוקסרים מקופלים, ושלפתי משם בוקסר שחור. הבוקסר התלבש על גופי, כמו מכנס קצר. לא התקרבתי לממדים של קאי.
יצאתי מחדרו אל מסדרון, שהוביל אותי אל הסלון הרחב של ביתו. קאי עמד עם גבו אליי במטבח הפתוח, כשבדיוק הרתיח מים. הוא לבש טרנינג שחור וחולצה אפורה קצרה. אני פשוט מאוהבת במראה הפשוט שלו בבגדים פשוטים ולא בחליפות.
"היי," אמרתי בעודי מתקרבת אליו. הוא התסתובב אליי ומבטו נתקע על גופי, תחת חולצתו מאתמול. "במה זכיתי לראות אישה אלוהית כמוך אצלי בבית," הוא תפס בידי ומושך אותי אליו, כשהוא משחיל נשיקה קצרה על שפתיי. "קפה?" הוסיף בשאלה. הנהנתי בחיוב ונישקתי אותו שוב, נשיקה עמוקה יותר. "אם תמשיכי ככה, לא תוכלי ללכת היום." הוא איים מבעד לנשיקות. חייכתי חיוך תוך כדי שאני ממשיכה לנשק אותו. "אם כמה שהייתי רוצה, יש לנו עבודה להגיע אליה." התנתקתי ממנו והתיישבתי על כיסא בר ליד האי בצבע השמנת במבטח שלו.
דירתו עוטרה בצבעים של לבן ושמנת, שנותנים למראה דירתו וויב טהור, עד הספה השחורה, ששוברת את הלבן.
קאי הוציא מאחד האחרונות, שתי כוסות קפה והצחיל להכין לנו קפה. זאת הפעם הראשונה שקאי מכין לי קפה, אז הסקרנות שלי בשמיים. צפיתי אחר כל תנועה שלו, בחיוך רחב.

קאי הניח את הכוס לידי, בעודו לוגם מן הכוס שהייתה בידו השנייה. "הודעתי הפעם לג'יימס שנאחר," הוא אמר ופלטתי צחוק קטן. בפעם הקודמת ג'יימס כמעט הרג אותו בגלל שאיחר ולא הודיע. הוא התיישב לצידי על כיסא הבר, והניח את הכוס על האי השיש. תהיתי לעצמי אם הנשיקות שחלקנו בלילה, או העבודה ששכבנו, עשתה משהו לזיכרון שלו. אם הוא נזכר, או חלק מהזיכרון שלו חזר. אני יודעת שהזכרונות שלו לא חזרו אתמול, אך עברו מספר שעות, כך שתקווה קטנה הייתה לי, וגם סוקרנתי מכך מאוד.
"תגיד," התחלתי להגיד בקול מהוסס. החלטתי לנסות לשאול אותו לגבי זה. "כן?" הוא שאל, מחכה להמשך משפטי, בעודו לוגם מהקפה שהנחתי שהוא טעים כי זה קאי, וכל מה שהוא עושה משגע. "אני תוהה קצת אם משהו קרה לזיכרון שלך.. אתה יודע, אם נזכרת במשהו." הסברתי את עצמי ולגמתי בהיסוס מהקפה, שבאמת היה טעים. קאי כיווץ את גבותיו בחשד. "למה את שואלת?" הוא שאל בתהייה. לגמתי מהקפה שהכין, מריצה בראשי תשובות אפשריות לשאלה שלי. "סתם... תהיתי לעצמי פשוט." השבתי והנחתי את הכוס על השולחן בידיים רועדות. עיניו נדדו אל הידיים הרועדות שלי ומהר הסתרתי אותן מתחת לשולחן, בכדי שלא יחשוד. לא יכולתי לספר לו עדיין, על העבר שלנו יחד.