זיכרון ילדות

פרק 45

במשך מספר דקות ישבתי על הרצפה, כשאני משעינה את גבי אל אחד הספסלים שמוקמו על הגג. שובל של דמעות יבשות נשאר על פניי הרטובות מהדמעות שזלגו להן כמו נהר סוער קודם לכן. בהיתי באוויר. המוח שלי התרוקן עם כל דקה שעברה לה. ידעתי שאני צריכה לקום על רגליי, לחזור לעבודה ואז למצוא זמן להיפרד ממנו. אבל לא הייתי מסוגלת. לא הייתי מסוגלת לקום ולחזור לשם. ידעתי שאם אלך חזרה למשרד, אצטרך להשלים עם הגורל שלי. אני עוד לא מוכנה. לא עכשיו. מזל שמהלחץ השארתי את הטלפון שלי במשרד. אף אחד לא יפריע לי עכשיו, כשאני שבורה לחתיכות. השמלה שלי הייתה ספוגה מדמעות, הגקט של קאי הריח בריח שלו, מה שגרם לליבי לכאוב עוד יותר, רק מלהריח את הריח המטריף שלו.

עברו מספר דקות, בהם נשארתי לשבת על הקרקע, מתנשמת בכבדות ובוהה בשמיים האפלוליים, עד שהרגשתי שאני צריכה לחזור. נעלמתי ליותר מדי זמן ויתחילו לחשוד. קאי יחשוד. טוב הוא לא יחשוד, הוא ידע שקרה משהו כי הוא קורא אותי כל כך טוב. נעמדתי על רגליי בעודי מנגבת את הדמעות מפניי. לקחתי נשימה עמוקה והתקדמתי אל הבניין חזרה. ירדתי בגרם המדרגות באיטיות רבה ופתחתי את הדלת שמובילה אל הקומה, בה המשרד שלי נמצא. פניתי לצד השני, הנגדי למשרד, צד שמאל, הולכת לכיוון השירותים. נכנסתי לבפנים והנחתי את ידיי על הכיור, מחזירה אותו בחוזקה. הבטתי על עצמי דרך המראה. נראתי מזעזע. שיערי נדבק אל פניי, העיניים שלי היו אדומות ונפוחות, שפתיי היו סדוקות ושובל יבש של דמעות נשאר על לחיי, כמו חומת לחיים הדפוקים שלי.
פתחתי את הברז והתחלתי לשטוף את פניי. כמעט התחלתי לבכות שוב מבעד למים הקרים ששטפו את פניי, אך לקחתי מספר נשימות עמוקות בכדי לא לבכות את נשמתי שוב. אני צריכה להתאפס על עצמי. סגרתי את הברז ולקחתי נייר לניגוב ידיי מן המכונה לצידי. ניגבתי את ידיי, פניי וסידרתי את עצמי- שיערי, שמלתי, רגע לפני שחזרתי אל המשרד.

כשנעמדתי מול המשרד, שוב לקחתי מספר נשימות, כאילו לא עשיתי זאת מספיק היום. פתחתי את דלת המשרד ונכנסתי לבפנים, שמחה לא לראות את הוריו של קאי בתוך המשרד. התיישבתי על הכיסא, במקומי, מביטה על המחשב, במבט חלול. לקחתי את הטלפון שלי שהונח על השולחן, מגלה לראות מספר שיחות שלא נענו מקאי. הוא ויתר שהבין כנראה, שהטלפון שלי נשאר פה. הוא לא היה כרגע במשרד. לא ידעתי איפה הוא או אם ההורים שלו אמרו לו משהו. נלחצתי קצת, אך החלטתי להסיח את דעתי מכל מחשבה שכזאת.
פתחתי קובץ וורד במחשב והתחלתי לכתוב בו את התשובות שכתבתי בטלפון, באותה שיחה עם השחקנית החדשה שרה קת׳רין. כשאני אסיים אני אשלח את הקובץ למייל של קאי, בשביל הפגישה שלו איתה. אני רוצה להתרכז כמה שיותר בעבודה עכשיו. בסוף היום אני אדבר עם קאי. בסוף היום.
בעודי מקלידה, עלתה לראשי מחשבה. אני אפרד מקאי בסוף היום, אבל... אני רוצה עוד מספר דקות, עם קאי.. רגע לפני שאני מפילה עליו את הבשורה. לפני שאני מפילה עליו פצצה ונעלמת, לפני שאני נפרדת ממנו לתמיד. אני רוצה רק עוד כמה דקות איתו.