זיכרון ילדות

פרק 10

הגעתי אל ביתי בשעה מאוחרת. הדעה הייתה
עשר בלילה. הייתי תשושה וכל מה שרציתי זה ללכת לישון. נכנסתי לביתי, זרקתי את תיקי על הספה בסלון וחלצתי נעליים, זורקת אותם אי שם בפינה. התחלתי לפתוח את הכפתורים בחולצה המכופתרת שלבשתי. הוצאתי אותה מכנסיי וסיימתי לפתוח את הכפתורים לגמרי. ניגשתי אל חדרי ופתחתי את הדלת. פשטתי ממני כת החולצה ונשארתי רק עם חזיה. הנחתי את הטלפון שלי בשידה ליד המיטה ויצאתי מחדרי, הולכת לכיוון המקלחת. לאחר שנכנסתי סיימתי לפשוט את בגדיי. נכנסתי למקלחת, מעיפה את כל היום הזה ממני.
הכל היה כבד מנשוא. המבט שלו מקודם עליי, אז בחניון, לא עזב אותי. לא הצלחתי לפרש דבר ממנו. המבט שלו ננעץ עמוק בתוכי. דמעות החלו לזלוג במורד לחי. התייפחתי בקולי קולות במקלחת, נותנת למים לשטוף ממני את הדמעות הבלתי פוסקות. בהחלט היה לי קשה לפגוש אותו היום. הוא הציף את כל הרגשות שלקח לי המון זמן להדחיק, בשנייה אחת בה ניצב לפניי. הבכי התגבר עם כל רגע, נצמדתי אל הקיר בעודי מחליקה כלפי מטה. התיישבתי וקירבתי את רגליי לחזהי, בעודי ממשיכה לבכות. כאילו כל הדמעות ששמרתי עמוק בפנים התפרצו בשנייה אחת. כל הרגשות הציפו אותי. לראות את האדם שאהבת יותר מכל מסתכל עלייך בקור, לא זוכר טיפה ממה שחוויתם ביחד, שבע שנים הפרידו אתכם פיזית, נפשית ואין לך זכר אצלו, זאת ההרגשה הכי כואבת. כאב לי כל כך. התייפחתי עם עצמי במקלחת.

אני לא יודעת כמה זמן עבר, אבל החלטתי לבסוף לצאת המקלחת. הדמעות פסקו ורק רציתי ללכת לישון עכשיו. התנגבתי במגבת וניגשתי אל חדרי. התלבשתי בפיגמה שלי הקצרה ויבשתי את השיער. לאחר מכן נשכבתי על מיטתי והבטתי בטלפון. קים שלחה לי הודעה ודאגה לשלומי. לא דיברתי איתה כל היום. לא היה לי כוחות להתמודד איתה כרגע, לכן לא עניתי. סובבתי את גבי אל הטלפון שבדיוק הטענתי, וניסיתי להירדם מבלי לחשוב על אותו אחד, קאי די-ליאון.

למחרת בבוקר התעוררתי אחרי לילה קשה. לא נרדמתי מהר כמו שרציתי, המחשבות עליו לא הניחו לי לשנייה. כל ההתארגנות שלי לעבודה הייתה חסרת כוחות. צחצוח שיניי היה איטי יותר, המבט האטום שהיה לי מול המראה בהחלט לא עזר. כשהתלבשתי, לא השקעתי כל כך- סתם גינס לבן פשוט, גופיה כחולה ומעליה חולצה מכופתרת לבנה ארוכה, שהייתה פתוחה. התאפרתי ממש קצת, רק בשביל לטשטש את העייפות מתחת לעיניי ואת המראה הסוער שהייתי בו. כשסיימתי לקחתי את הטלפון שלי וניגשתי אל המטבח. קודם כל קפה. הכנתי לעצמי קפה חם וחזק, לעורר את עצמי לקראת העבודה. אני חייבת להתפקס. התיישבתי על הכיסא לצד השולחן הקטן במטבח, והתקשרתי לקים לאחר שלא עניתי לה אתמול. רציתי להרגיע אותה שהכל בסדר ולספר לה על קאי.
"תגידי לי חתיכת משוגעת, מה את לא עונה לי," קולה של קים בקע מהטלפון וגרם לי לגיחוך קל.
"מצטערת," מלמלתי ולגמתי מהקפה החם.
"הסבירי, פרטי ונמקי. כל מה שקרה." קים מכירה אותי יותר מדי טוב. היא יודעת שכשאני לא עונה משהו קרה. ובהחלט קרה.
"נחשי מי הבוס שלי?" שאלתי אותה וניסיתי להירגע, כדי שהקול שלי לא ירעד, ולא אתפרץ שוב בבכי. אני סיימתי לבכות.
"סבתא שלי. מאיפה אני יודעת." היא השיבה בטון שגרם לי לצחוק. נשמתי עמוק וסיפרתי לה.
"פאקינג קאי די-ליאון."