זיכרון ילדות

פרק 43

נכנסו אל המשרד, גוררים את המבטים של כל העובדים ששהו בדיוק באותו הזמן במשרד. לבשתי את השמלה האדומה מאתמול, מאחר ולא בדיוק היו לי בגדים אחרים, כשאני לובשת את הבוקסר הקטן של קאי, שיותר התאים.
תגידו לי באיזה עולם, המזכירה הולכת לעבודה עם הבוקסר של הבוס שלה?
המחשבה הזאת גרמה לי לגחך לעצמי ולחיוך לעלות לשפתיי.
סידרתי אותו קודם על גופי בדירה של קאי, בכדי שלא יצוץ דרך שולי השמלה. הוא היה כמו טייץ קטן. את התחתונים שלי זרקתי לפח. לא התכוונתי להשאיר אותם ככה זרוקים על הרצפה בביתו, או לכבס אותם, זה פשוט מביך מדי, ובטח שלא להגיע איתם לעבודה. הן יסלחו לי, כשהן נחות להן בתוך הפח הלבן בדירתו.
קאי השאיל לי ג׳קט לבן פשוט, מאחר וידע כי יהיה לי פחות נוח להסתובב רק עם שמלה, במיוחד כשהיא מיני וצמודה לכל הגוף.
הגעתי למשרד עם הרגשה של שמחה. זה הרגיש הכי טבעי העולם, להתקלח אצלו בבית. ריח גופו עליי וזה הדבר הכי מדהים שיש. השתמשתי בסבון גוף שלו ובשמפו, כך שמי שיש לו חוש ריח חד, ישים לב שאני מריחה כמו קאי.
קאי לבש את החליפות הקבועות שלו, אך הפעם החליפה הייתה בצבע כחול כהה. הוא נכנס אל משרדו, בעוד שאני התיישבתי במקומי. הדלקתי את המחשב, נכנסתי ליוזר שלי והתחלתי לעבור על מיילים. אותה עבודה, כמו כל פעם מחדש.

"ליילה," קייטי ניגשה אליי, מנתקת אותי מן המחשבות. "אני צריכה שתלכי אל... רק שנייה," היא עצרה לעיין במסמך שהיה בידה. "אל שרה קת׳רין. שחקנית מתחילה שאני צריכה שתחתימי אותה על החוזה ושתקבעי לה פגישה עם קאי." היא מסרה אל ידיי את החוזה והנהנתי בהבנה. הלכתי אל המעלית וירדתי אל קומת השחקנים, בכדי לפגוש את אותה אחת. דלתות המעלית נפתחו וכמעט נתקעתי בגוף של אדם אחר, שבא מולי. "סליחה.." מלמלתי והופתעתי לראות את ג'ייק. השיחה עם קאי קפצה לראשי, באותו יום של טיול החברה, כשהוא הסביר לי את הסיפור המשפחתי שלהם. הוא סרק את גופי עם עיניו, מופתע לראות אותי בשמלה. עטפתי את עצמי בגקט של קאי ויצאתי מן המעלית, כדי לגשת אל המשרד שלהם. אני רוצה להאמין שבאמת אין לו שום כוונות רעות, אני חושבת שהוא בחור טוב בסך הכל, בחור צעיר שנפגע מהמשפחה המטורללת שלו. אבל פחות הרגשתי בנוח, תחת מבטו, שסרק את גופי. הגוף שלי שמור לגבר אחד, שרק הוא יכול להסתכל עליו, וזה קאי.

נכנסתי לבפנים והוצאתי את החוזה מן המעטפה, בכדי לראות את שמה של השחקנית, שכבר הספקתי לשכוח. "שרה קתרין?" שאלתי בקול לחלל הגדול, לנסות להבין מי השחקנית המדוברת. בחורה צעירה, שנראתה צעירה ממני, ניגשה אליי בחיוך ביישני. "כן?" היא נראתה לחוצה מהמפגש איתי. חייכתי אליה חיוך רחב בשביל להרגיע את הלחץ, שמאוד בלט על פניה. בחורה צעירה כמוה בחברה גדולה כזו, בהחלט יכול להיות מלחיץ. "היי," הושטתי את ידי לכיוונה ללחיצת יד. "שמי ליילה, אני המזכירה של המנכל." הצגתי את עצמי אליה. היא הושיטה את ידה בהיסוס לכיווני ולחצה את ידי. "היי, שרה קתרין." היא הציגה את עצמה ושחררתי את ידי. הלחץ מפניה לא כל כך פחת. החלטתי לקחת אותה לקפיטריה ולקנות לה משהו קל לשתות, בכדי לגרום לה להרגיש יותר בנוח בנוכחותי. "שנלך לקפיטריה? אני חושבת שיהיה יותר נוח לעבור על החוזה שם." הצעתי לה והיא הנהנה לחיוב. הובלתי אל המעלית ומשם אל הקפיטריה.
סימנתי לה לשבת באחד השולחנות הפנויים, כשהנחתי עליו את החוזה במעטפה. ניגשתי לאחר מכן אל הדלפק והזמנתי לשתינו קפה קר. לאחר מספר דקות, הקפה היה מוכן ולקחתי את הכוסות, כשאני מתקדמת אל השולחן לידו שרה ישבה.