זיכרון ילדות

פרק 14

עיני נפקחו להן לאט. עדיין היינו בנסיעה אך כבר נכנסנו לתוך העיר מסתבר. היה חשוך מאוד בחוץ. ג'יימס נסע בשקט ומוזיקה נשמעה ברחבי האוטו בטון חלש.
נשמתי נעתקה ברגע שהבנתי איך אני יושבת. בתחילת הנסיעה ראשי נשען על החלון שלידי, אך הפעם ראשי רחוק מן החלון ונשען על כתף. הבחנתי בעיניי יד חסונה שהייתה קרובה אליי. הרמתי טיפה את מבטי וקלטתי שאני נשענת על הכתף של קאי. פחדתי לזוז. ראשו נשען על החלון שהיה לצידו. הלב שלי דפק מהר. פאק. נרדמתי עליו. הוא היה נראה כל כך שליו כשישן. ריסיו היו ארוכים ונחו בצורה מושלמת. נשימותיו עלו וירדו באיטיות והלב שלי לא עמד בזה. פחדתי לזוז מהפחד שאעיר אותו. אבל יותר פחדתי שהוא יתעורר ויקלוט אותי נשענת עליו. לכן הזזתי את ראשי באיטיות ממנו, ונצמדתי אל החלון שהיה לידי. לא יכולתי להסתכל על ג'יימס מאחר והוא היה עד לסיטואציה. הובכתי להסתכל עליו. כבר נסענו בדרך שאני מכירה, ישירות אל הבית שלי.
הולי שיט.
שכחתי שלא דיברתי עם קים כל היום. הוצאתי את הטלפון שלי מתוך שקית הבגדים ששכבה לה מתחת למושב של ג'יימס. היו לי המון הודעות מקים שלא ראיתי. נכנסתי להודעות שלה וכתבתי לה שאני בדרך הביתה. היא שאלה אותי איפה הייתי ולמה לא עניתי לה, וסתם סיפרתי לה שהיה יום עמוס בעבודה. לא רציתי עדיין לספר לה את מה שהיה, עד שקאי יסביר לי כדי שאני אוכל להבין. לא יכולתי לספר לה משהו שאני בעצמי לא מבינה עדיין. החזרתי את הטלפון שלי לשקית.

עברו להן עוד רבע שעה של נסיעה עד שהגענו למתחם הדירות שלי. הרכב נעצר מול הכניסה לבניין שלי וקאי החל להתעורר לו מהשינה. הוא שפשף את עיניו בצורה מושכת. "תודה על הטרמפ." הודתי לגיימס שישב מלפני במושב הנהג, ופתחתי את דלת הרכב על מנת לצאת ממנה. בזווית העין ראיתי שקאי החל לצאת גם הוא מהצד שלו. סגרתי את הדלת אחרי, לא לפני שלקחתי איתי את שקית הבגדים המקוריים שלי. עדיין לבשתי את השמלה ההיא. קאי נעמד מול דלת כניסת הבניין שלי כשידיו בתוך כיסי מכנסיו. ניגשתי אליו בשביל להודות גם לו. "תודה.. על הנסיעה.." הדקתי את השקית אל גופי שתחמם אותי קצת. היה קריר בשעה המאוחרת הזאת. "תשמרי את השמלה." הוא אמר קצרות והסתובב לכיוון הרכב. "קאי," קראתי לו רגע לפני שהוא נכנס אל הרכב. הוא הסתובב אליי. העיניים שלו נצצו והוא היה נראה כמו אל בחושך הזה. הוא היה פשוט מושך. השתתקתי. שכחתי מה רציתי להגיד לו לפני. הוא הצליח לשתק את כל כולי. "תיכנסי מהר. קר בחוץ." בזאת הוא נכנס אל המכונית ובשניות היא נעלמה באופק. הוצאתי את האוויר שהחזקתי בתוך תוכי ונכנסתי אל הבניין, מתקדמת אל המעלית. רגע לפני שעליתי במעלית לקומה שלי בבנין, נעצרתי בפתאומיות.
פאק פאק פאק.
הרכב שלי. הוא בעבודה. לעזאזל. והתיק שלי. הוא במשרד. נאנחתי ונשענתי על הקיר. הייתי עייפה והעובדה שהשארתי את הרכב שלי בעבודה ושכחתי גם את התיק עם כל הדברים שלי במשרד, לא עזרה במיוחד. בכל זאת נכנסתי אל המעלית ועליתי אל דירתי. מזל שיש לי קוד לדירה ולא צריך מפתח. מחר אני אטפל בזה. מקסימום אבקש מקים טרמפ לעבודה. אוף. נכנסתי אל דירתי ישירות אל המקלחת. לאחר שסיימתי להתקלח ולהתארגן לשינה, נשפכתי על מיטתי ונכנסתי לתוך שינה עמוקה.