זיכרון ילדות

פרק 41

"אני אשמור עלייך תמיד." עיניו החומות כדבש של קאי, נצצו להן מבעד לחושך ששרר בחדרי. ראשי הונח על בית החזה הקשיח שלו, ומבטי מופנה אליו כלפי מעלה. הוא נשענן על משענת מיטתי, כשרגליו פרוסות על המיטה ואני יושבת ביניהן, נשענת עליו.
קאי רכן לכיווני, מנשק את שפתיי נשיקות קטנות ואיטיות. "לא משנה מה יקרה בינינו, אני תמיד אמצא את הדרך שלי אלייך. תמיד." הוא הבטיח, בעודו עוטף את גופי בזרועותיו החסונות. "אני אוהבת אותך." לחשתי בקול חלש, מתמסרת לנגיעות הקטנות שלו. "אני אוהב אותך, ליילה."

מכירים את ההרגשה הזאת? ההרגשה שאתם נמצאים על גג העולם? מאושרים כל כך? שלא משנה מה, אף אחד לא יכול לקחת את השמחה הזו ממכם? את האושר הזה? את האהבה הזאת?
ככה אני מרגישה כרגע. מאושרת.
הזיכרון הזה קפץ אל ראשי, כשאני נזכרת בדבריו. הוא הבטיח שימצא אותי תמיד, לא משנה מה יקרה בינינו. הוא אמר זאת גם היום, כאשר דיברנו בטלפון. גם אז הוא הבטיח שהוא ימצא את הדרך שלו אליי, לא משנה מה. והנה. אני שוכבת עירומה על מיטתו הגדולה, מתחת לגופו הערום, המחוטב ומרהיב של קאי. כשהוא לוקח את הביתולין שלי בפעם הראשונה. הידיים של קאי מטיילות על גופי, שפתיו מנשקות, נוגעות, מרפרפות, על כל חלקי גופי.
נשארתי בתולה עד עכשיו, כי לא יכולתי להיות עם מישהו אחר שהוא לא קאי. אני לא מפחדת לאבד את הביתולין שלי עכשיו, כשזה איתו. כשזה קאי שנוגע בי, שמנשק אותי, שגורם לי להרגיש הכי מלכה בעולם. אני עושה אהבה עם הגבר שחלמתי עליו כל החיים שלי. אני לא חוששת. אני רוצה לעשות זאת איתו, אני רוצה ומשתוקקת לכך. אין גבר אחר בעולם הזה, שאני מוכנה לתת לו את גופי ככה. רק לו. אני יודעת שהוא ישמור עליי, הוא לא צריך להגיד זאת אפילו. הוא לא זוכר אותי, אך הוא מרגיש אותי. האהבה שלו כלפיי נשארה כשהייתה, גם כשהראש שלו לא זוכר. רגשות לא נעלמים ככה סתם. הם תמיד נמצאים, תמיד אי שם עמוק בתוך התת מודע של המוח שלנו.
גם כשזוג נפרד, הוא לא סתם עובר הלאה. לוקח זמן, עד שהלב מחלים מהפצע. מהפרידה. הרגשות לא נעלמים להם, הם נשארים בליבנו עד שאנחנו לומדים איך להתמודד איתם. איך להשלים איתם. גם כשהגבר ההוא כבר לא עם בת הזוג שלו, בת זוגתו לומדת להשלים עם זה. ולהפך. זה יקח זמן. זה תמיד לוקח זמן. אך בסופו של דבר מצליחים, כי אולי משהו טוב אחר נמצא מעבר לאופק.
אך כשמדובר באהבת אמת, אהבה שמתממשת כנגד כל הסיכויים, אני מאמינה שכשזה זה- אז זה זה. למדתי להשלים עם המצב, שקאי כבר לא איתי, שקאי לא זוכר אותי, אך הרגשות שלי לעולם לא השתנו לרגע. כשקאי חזר אל חיי, אם נועדנו להיות יחד, זה היה רק עניין של זמן, עד שבאמת נחזור להיות יחד. והנה, אנחנו ביחד וממשים את האהבה שלנו.
אני לא מפתחת ציפיות לגבי הזיכרון שלו כרגע, אולי מחר בבוקר, כשההבנה תיפול עליי, ששכבתי עם קאי. אני רוצה להתרכז כרגע בתחושות שהוא מעניק לגופי. לזרמים האין סופיים, לעונג, לאהבה האין סופית שהוא משרה אותי בה.