זיכרון ילדות

פרק 8

"זה ממש לא מצחיק." קייטי אמרה לי בנימה זועמת בטלפון. קמתי לשעון המעורר בשעה שבע בבוקר ונבהלתי לגלות המון שיחות והודעות מקייטי שעובדת איתי בעבודה. היא שלחה לי המון כתבות שיצאו יותר מוקדם היום עליי ועל ג'ייק. על כך שבילינו במועדון יחד. נבהלתי כל כך במיוחד כשהיא התקשרה אליי בפעם המי יודע כמה. עניתי לה בעודי מתארגנת לעבודה במהירות ובלחץ. "באמת שלא ידעתי שזה יגיע למצב הזה." נאנחתי בעצבים. היא רק נזפה בי בטלפון על כמה זה היה מטופש וכמה זה הולך לפגוע עכשיו בקריירה של ג'ייק. "מה לעזאזל עשיתם שם ביחד? את שפויה? יש לך מזל שהביג בוס עדיין לא מודע למאורעות." כבר רציתי לנתק לה. אנחנו לא חברות והדיבור שלה החל לעלות לי על העצבים. "קייטי, פאקינג לא קרה כלום. פגשתי אותו שם במקרה. זה לא היה מתכונן, יצאתי בכלל עם חברה שלי." יצאתי בריצה מהמעלית לכיוון הרכב שלי שחנה בחניון הבניין. המצב לא היה לטובתי, והייתי חייבת להסדיר את העיניים פנים מול פנים. לא בטלפון. "זה לא משנה את העובדה שיצאו עליכם פאקינג מיליון כתבות." נאנחתי ופתחתי את דלת האוטו, באמת רוצה לנתק לה כבר. "נדבר כשאני אגיע, להתראות." נכנסתי אל רכבי ונשענתי על גב המושב והרבצתי קלות על ההגה. שיט. ההטפות הללו על הבוקר לא עשו לי טוב בכלל. נשמתי עמוק ונסעתי מהר, כמה שאני יכולה, לעבודה.

כשהגעתי אל חניון הבניין חניתי במהירות. לא התעכבתי על ישר או עקום, פשוט חניתי. רצתי אל המעליות והצלחתי לתפוס מעלית אחת מבלי לחכות. לחצתי על מספר הקומה שלי והחזקתי את תיקי בלחץ. ידיי הזיעו והלב שלי דפק. פחדתי ממה שאפגוש כשאכנס למשרד. דלת המעלית נפתחה ויצאתי במהירות לתוך המסדרון, לוקחת נשימות עמוקות. כשהגעתי על משרדי, לקחתי נשימה עמוקה נוספת ופתחתי את הדלת. הבחנתי בעובדים שענו לטלפונים שלא הפסיקו לצלצל, ועיניה של קייטי התפקסו עליי. "בואי לפה." היא ציוותה בקול זועף. גלגלתי את עיניי, מיואשת ממנה. התקדמתי אל שולחני והנחתי את תיקי לצד הכיסא. "אני אגיד את זה שוב," התחלתי לומר כאשר הבחנתי במבטה של קייטי שלא עזב אותי לשנייה. "לא היה כלום. את יכולה לנשום. לא קרה שום דבר. אוקיי?" שאר העובדים הסתכלו עליי ויכולתי להבחין באחד מהמנהלים של ג'ייק שנראה כועס במיוחד. הוא התקרב אליי בזעם שגרם לי להירתע. "אל תתקרבי אל ג'ייק יותר, שומעת? אם הוא יאבד את התפקיד הראשי שלו.. תיזהרי." הוא הפנה אליי אצבע מאשימה ואמר בטון מאיים. "בשנייה שהמנכ״ל ינחת את בצרות." בזאת הוא הפנה אליי את גבו ויצא מהמשרד בזעם. יופי, ליילה. ממש התחלה טובה.

התיישבתי על כסאי והעברתי את ידי בשיערי בלחץ. הולכים לפטר אותי ורק התחלתי לעבוד כאן. ממש כל הכבוד. "אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה. בינתיים אנחנו מוצאים מאמרים שמתכחשים בתוקף ליחסים ביניכם. לכן, כל מה שאת צריכה לעשות זה לשבת בשקט ולעבוד." אחד העובדים, אדוארד שמו, שלפי זכרוני הוא ותיק פה מאוד ואחד העובדים החרוצים, ניגש אליי ואמר זאת. הסתכלתי עליו והנהנתי לחיוב. באמת שלא רציתי יותר צרות ממה שכבר הסתבכתי. "תמשיכי בעבודתך." הוא הוסיף והלך. נשמתי עמוק והדלקתי את המחשב. נכנסתי אל היוזר שלי ועברתי על מיילים חשובים שנשלחו אליי. נזכרתי בדבריו של מנהלו של ג'ייק. המנכל כנראה בטיסה כרגע חזור לניו-יורק. זה אומר שהוא בקרוב יגיע לכאן. משום מה פחדתי לפגוש אותו אחרי הסקנדל שגרמתי לו. פחדתי שהוא יפטר אותי.