זיכרון ילדות

פרק 59

מוזיקה נשמעה בולי קולות ברחבי הוילה שקים השכירה- מהכסף של קאי כמובן- לקראת מסיבת הרווקות שלי. אני זוכרת את אותו היום, לא הפסקתי לצחוק. כשסיימנו את הקניות בקניון, קים הסיעה אותי עד לבית של ושל קאי, ועלתה איתי ביחד לדירה.
היא החזירה לקאי את כרטיס האשראי שלו והוא התאפק כל כך שלא להרוג אותה. באותו רגע, היא סיפרה לו גם על הוילה שהיא רוצה להשכיר והוא כמעט התעלף במקום רק מלשמוע שהוא צריך לשלם על זה שוב. קים ניסתה לשכנע אותו ולא עזבה אותו לרגע.
כל מה שעשיתי, היה לשבת על כיסא הבר לצד האי, ולאכול תפוח כשאני צופה בשניהם בעניין רב. לא הפסקתי לצחוק משניהם. זרקתי לעבר קים בתגובה שתפסיק לבקש ממנו כי זה כבר מוגזם, מה שגרם לו באותה שנייה להסכים. טעות.
אני יודעת שהכסף זה לא הבעיה, הרי הוא אמר לי שהכסף שלו גם שייך לי. אבל עדיין זה לא משהו שאני יכולה לנצל בשביל הטובות האישיות שלי. הוא ממש מימן את מסיבת הרווקות שלי, וזה הרבה הוצאות.
חוץ מזה, אני יכולה להבין למה הוא קצת התעצבן מהסיטואציה. למרות השיחה שלנו בקניון לאחר שקים לקחה ממנו לראשונה את האשראי, היא עדיין ביקשה ממנו לשלם גם על הוילה. היא לא ירדה לו מהוריד, במיוחד כשהוא ניסה לעבוד. וקאי משתגע כשלא נותנים לו לעבוד.
קים יכולה בהחלט להיות משוגעת. אולי היא לפעמים עוברת את הגבול ועושה לו את המוות, אך קאי בכל זאת מחבב אותה. הוא הסכים לבקשה שלה עם חיוך צדדי קטן שהתפרס על פניו. הוא יודע עד כמה אני אוהבת אותה.

אז עכשיו אנחנו בוילה שמושכרת מכספו של קאי. לבשתי את בגד הים האדום שקניתי באותו יום בקניון, מתרגשת מאוד. שכבתי על מיטת השיזוף מול הבריכה הגדולה בוילה, משתזפת מהשמש החמה של חודשי הקיץ הלוהטים. השרשרת שקאי קנה לי תלויה על צווארי ונצנצה בשמש. את טבעת האירוסין הורדתי מהפחד שתלך לאיבוד בבריכה.
קים שכבה במיטה לידי כשהיא עוצמת את עיניה ומתענגת על השמש החמה. בתוך הבריכה היו קרובות משפחה שלי ושל קים, שהיו פחות או יותר בגילנו, שיצא לי להכיר כבר.
השמש החמה הלהיטה את עורי החשוף נגדה, כשזיעה מתחילה להיווצר על גופי. אני עוד שבוע וחצי מתחתנת, כך שחוץ ממסיבת הרווקות שמיועדת רק לבנות, אני מנצלת כל שנייה עם קאי, לאחר שאמי זרקה לעברי שלא אוכל לראות אותו בימים הקרובים לחתונה, עקב ההכנות האחרונות ושמלת הכלה.
הנחתי בנוסף שגם קאי יהיה כל כך עסוק באותם ימים, בגלל ההכנות לחתונה, אבל בעיקר גם בגלל העבודה. בעלי המניות לוחצים עליו בשבוע האחרון, להספיק לסיים דברים חשובים שקשורים לעבודה, דברים שרק קאי יכול לסיים -המנכ״ל- רגע לפני שהוא נעלם לירח דבש. אני שונאת אותם עד עמקי נשמתי עקב כך.

עצמתי את עיניי והתענגתי על חום השמש שחימם את גופי. "שפניה יקרה, מישהי?" בת דודה של קים, ארין, שהייתה קטנה מאיתנו בשנה וחצי, נעמדה לצידנו כשבידה מגש עם כוסות שמפניה. הכרתי אותה לפני כמה שנים, ביום הולדת של קים. היא בחורה חמודה ואנרגטית סך הכל. "בטח," קים לקחה ממנה שתי כוסות. אחת היא הגישה לידי והשנייה שמרה לעצמה. לגמתי מהשמפניה הטעימה, לגימות קטנות ואיטיות. "אולי אתקשר לקאי?" שאלתי את קים באנחה. התגעגעתי אליו יותר מדי. כל שנייה שהוא לא לצידי יכולה לחרפן אותי כל כך. ידעתי שגם הוא כרגע נמצא מסיבת רווקים שלו, שגיימס דאג לארגן וכנראה שגם אם אתקשר אליו הוא לא יענה לי. הוא שהוא יענה לי שיכור מהחיים.
"לא!" קים קבעה נחרצות והתיישבה על מיטת השיזוף. "אחותי, זאת מסיבת רווקות! אין כניסה לגברים, בטח שלא לחתן!" היא הוסיפה ושילבה את ידיה על חזהה. רטנתי בכעס, כשאני ממשיכה לשכב על מיטת השיזוף. קים נעמדה על רגליה ותפסה בידיי. היא לקחה מידי את כוס השמפניה והניחה אותה בצד. היא התחילה למשוך אותי לכיוונה. "מה את עושה?" שאלתי אותה בחוסר הבנה. רציתי להמשיך לשכב על המיטה ולשקוע בגעגועים. "אני צריכה לקרר אותך. החום המיס את המוח הקטן שלך," היא השיבה בעודה גוררת אותי אל הבריכה. פאק לא.