היכון הכן צא

פרק 3 - רוס וולטר:

״מאט, אני לא אחראי לטירונים שלך, תמצא מישהו אחר שיעשה את העבודה הזאת.״ אני נאנח לטלפון ושותה מכוס הקפה שלי, מסובב את ההגה באחת הפניות כשאני בדרך לבית של הוריי המאמצים. ״בבקשה אחי, תעשה לי טובה! אתה לא תהיה לבד, חברה טובה שלי תהיה איתך!״ מתחנן בדיבורית של הרכב שלי, אני מנער את מפרקי ידיי בעצבים ושומע את הצמידים מרשרשים אחד עם השני ומצליחים טיפה להרגיע אותי.
״מי זאת ואיך היא תוכל לעזור לי לחנך חמישה עשר שוטרים?!״ אני שואל בחוסר הבנה, קולי הופך מעט תוקפני.
אני מאט את הרכב ועוצר ברמזור ליד מעבר החצייה. ״היא עורכת דין עליונה של בית המשפט הראשי בניו יורק, עובדת עם גריי, מוכר לך?״ קולו מהסס מעט כשהוא נותן לי את המידע על האישה שתהיה איתי בחינוך הכלבלבים האלה שלא יודעים לעשות צעד בשטח.
האסימון נופל לי מיד כשאני שומע את השם גריי, השופט הכי טוב שפגשתי אי פעם.
״גריי?! השופט?״ אני שואל בתדהמה.
״כן. בקיצור ריילי סילבה עובדת איתו והיא מוכנה לעזור באימוני הטירונים. בבקשה תעזור לי.״ מתחנן שוב.

אני מרים את משקפי השמש מעיניי לראשי ומפנה את ראשי לצד שמאל, מבחין בג'יפ מרצדס שחור יפייפה, בתוכו יושבת אישה בלונדינית הלובשת חליפה שחורה ומסודרת, על עיניה משקפי שמש שחורות עם מסגרת בצבע זהב.
הרמזור משתנה לירוק והיא נותנת גז בדחיפות, נראה שאין לה זמן לשטויות. אני נוסע גם כן במהירות לצידה, בוחן אותה בזהירות.

אני שומע את קולו של מאט בדיבורית הורס את הצפייה שלי במראה המושלם הזה, ״אתה תעזור לי? תענה כבר!״ קורא לי בחוסר אונים לתוך האוטו שלי בצעקה. ״כן כן אני אעזור לך! בסדר!!״ אני צועק, מושיט את ידי לכיוון הטלפון ומנתק לו בלחיצה אחת אגרסיבית רק כדי לא לשמוע את הקול שלו יותר.

רמזור נוסף מגיע ואנחנו עוצרים אחד לצד השני, היא לא מבחינה בי כשהיא מפנה את ראשה לימין ומוציאה מהתיק שלה כל מיני מסמכים, מוציאה כמה תמונות ומציגה בפניה על ההגה. היא מורידה את משקפי השמש ומכווצת את גבותיה, נושכת את שפתה התחתונה שמרוחה בליפ גלוס ורדרד ונוצץ.
פאק, לעזאזל, מי זו הבחורה הזו? איך אפשר להיות מוכן לפצצה הזאת? היא נראית כמו מלאך נופל... מלאך נופל ועסוק מאוד.
אני מתמוגג למראה שלה נושכת אחר כך גם את קצה המשקפיים, בוחנת את התמונה שבידה ושניה לאחר מכן זורקת את התמונה לצד השני של האוטו, נותנת גז וממשיכה בנסיעה.
היא כזאת לא שמה לב לסביבה שזה מצחיק.
אני ואותה בחורה ממשיכים בנסיעה, היא רק בודקת מסמכים ומדברת בטלפון כאילו היא ראשת הממשלה...
אנחנו עושים את אותן פניות לכיוון המושב של המשפחה שלי, שם אני מתארח לחודשים הבאים בגלל שזימנו אותי לניו יורק בעבודה חדשה.
הבחורה עוקפת אותי עם הגיפ מרצדס המדהים שלה ונכנסת בשערי הבית שלי באלגנטיות.
אנחנו פועלים בקצב דומה - היא מחנה את הרכב ביחד איתי בחניון הבית, שנינו יוצאים מהרכב ומתקדמים ביחד לכיוון דלת הבית הלבנה כשאנחנו מעבירים מבטים מוזרים אחד לשני.
מה היא עושה בבית שלי? ולמה היא מסתכלת עליי כאילו אני זר?
טוב, אולי אני באמת זר. ברחתי מהמשפחה המאמצת שלי ישר בגיל 18, לא הסכמתי להישאר יותר כי רציתי להתפתח כשוטר במיאמי - שם הציעו לי עבודה רשמית כלוחם.