היכון הכן צא

~ פרק 22 ~

וואווווו!!! הגענו אתמול ליותר הצבעות מבדרך כלל אז אני מנחשת שהעפתי אתכן עם הפרק הקודם🥰🥰🥰
מקווה שהפרק הזה יהיה פיצוי קטן על הכאב, תהנו❤️

*

כשאני מגיעה הביתה אני הולכת ישר לשירותים, ידיי מגואלות בדם בגלל המדרכה שנפלתי עליה ופתחתי פצע ישן בראש, ידעתי.
אני מגיעה למול המראה בשירותים, השירותים גדולים, השיש בצבע לבן והכיור בנוי בחורה של קערה גדולה. בצדדים יש שני ארונות קטנים שתלויים על הקיר לצד המראה, עם דלתות בצבע שחור ומשיכות מכחול לבנות על השחור.
אני מורידה את הראש לכיור הרחב ומפעילה את הברז שמעל ראשי. המים הקפואים גורמים לי להשתנק מעט ואז לנשוף אוויר כשאני מרגישה את הכאב שוב, מעקצץ בראשי.
ממש לפני שקרסתי למדרכת הרחוב היום, אישה מבוגרת ונער צעיר הצליחו לתפוס אותי ולהוביל אותי לרכב. הם לא יכלו לעזור לי ללכת הביתה, הם הסתכלו כל שניה לכיוון אחר, בדקו שאף אחד לא רואה שהעזו לעזור לי ואז סגרו אותי ברכב במושב הנהג. בדרך הביתה עשיתי עצירות בשוליים עקב סחרחורות, יכולתי לאבד שליטה על הרכב בקלות, אבל לא היה לי למי לפנות... לא רציתי לדבר עם אמא... ובטח שלא להדאיג את אבא.
אני מרגישה את הפצע נשטף, המים שיורדים מראשי אדומים ורודים, לאט לאט מתנקים והופכים לשקופים ונקיים.
איך לא נלחמתי טיפה יותר?
אני מרימה את ראשי בזהירות, סוחטת את שיערי מהמים לכיור ומסדרת את השיער בזהירות על הפצע. הוא עלול לדמם שוב אבל אין לי שום דרך לסגור אותו בינתיים. אחרי זה אני מקיפה את שיערי במגבת לבנה ורכה ויוצאת מהשירותים באנחת יאוש.

למה לא יכולתי לצרוח חזק יותר?
למה לא עזרו לי?

צל מופיע ממש מבין הקירות ליד המטבח, נעמד לו שם בפשטות. ידיו בכיסים, ראשו זקוף, אור הירח נותן לו צל רחב מהחלון של הסלון.
יש פורץ בבית שלי? ממתי אנשים במושב הזה פורצים לבתים?
אני בולעת את רוקי בלחץ ונעצרת במכה, עיניי נפערות בשוק ואני מנסה לא לעשות תנועות חדות שיסגירו אותי. אני מושיטה יד לשידה ליד הדלת של השירותים ומרימה קליפס חום כדי לזרוק עליו. אני מתקדמת בצעדים שקטים על עקבי המגפיים שלי, מותחת את צווארי בלחץ לאחור וממשיכה להתקדם לצל המשתרעת על הרצפה של המטבח שלי. אני צועדת לדלת שמובילה למאחורי המטבח, הולכת בשקט כשאני כבר לא רואה את הצל. אני מרימה את ידי גבוה למאחורי ראשי עם הקליפס, מחכה לרגע שיבוא הדפוק ואני אזרוק עליו כלי חסר תועלת ואברח. המגבת יורדת מראשי, מחליקה באיטיות עד שאני מניחה אותה על שרפרף נמוך. אני מגיעה ממש מאחורי האיש, עומדת מאחוריו כשהצל שלי מופיע גם עכשיו - מתפרס לידו וגורם לו לזוז. ליבי פועם בחוזקה, הפחד של כל היום מחרפן אותי ורודף אותי בלי סוף.
גבו של האיש נמתח וצווארו מסתובב באיטיות לקראתי - הוא תפס אותי, הוא תפס—!!!
אני לוקחת תנופה עם זרועי לאחור וזורקת עליו את הקליפס בכל הכוח.