היכון הכן צא

~ פרק 24 ~

אני יושבת בבר במטבח ומיישרת מבט קדימה, צופה במשחק פוטבול משעמם על הבוקר כשהתיק של לואי נמצא ממש מולי ליד הרבה מאוד דפים, עיתונים, ראיות קטנות שהצלחתי לקחת ממאט.
רוס שוכב על הספה האפורה, צופה במשחק שכלום לא מתקדם בו, אין טאצ'דאון* כבר נצח והמשך פשוט עובר כמו סרט קומי, רק צוחקים על פאדיחות אבל כלום לא קורה בפועל חוץ מכמה שחקים כושלים שנופלים ארצה.
״נו תעשו משהו כבר.״ רוס נאנח ודופק בידו על יריכו. אנ מסתכלת עליו בשיעשוע, מחייכת חיוך קטן סגור. הוא זורק את ראשו לאחור ביאוש, מתנשף פעם אחת וקם לעמידה.
אני מורידה את מבטי במהירות לדפים כשאני מרגישה סומק מפוזר על לחיי, אוכלת עוד כף של קורנפלקס כאילו לא צפיתי במשחק עד עכשיו במקום לעבוד.
רוס מתהלך מאחורי, פותח מגירה ומוציא ממנה חבילת פופקורן אחת. ״רוצה לאכול איתי?״ שואל מאחורי גבי, אני מסתכלת עליו מבעד לכתפי ומנידה בראשי, חוזרת לתיק של לואי. ״למה את כל כך עייפה?״ מרים גבה ומתקרב אחרי שמפעיל את המיקרוגל. הוא שם את ידיו משני צידי גופי ומניח את ראשו על כתפי בפתאומיות כזאת שגורמת לי לקפוץ מעט. חום גופו מוקרן על שלי, הריח הגברי של הבושם שלו נכנס לאפי וידיו שנשענות על העץ מתחככות טיפה בגופי, מתגרות בי ומנסות אותי.
אני בולעת את רוקי לנוכח הקירבה הפתאומית. ״מה קרה? אתמול נמרחת עליי, הרגשת אותי עומד כמו טיל... והיום את נרתעת? חשבתי שעברנו את השלב הזה, לא?״ שואל בשעשוע ומסתכל על הדפים שמפוזרים על הבר מעץ.
המילים שלו מרעידות אותי.
כן, בהחלט הרגשתי אותך עומד כמו טיל, אבל חבל שלא שיגרת אותו אליי...
אני מהנהנת פעם אחת, ״אבל..אבל זה היה בטעות..״ אני לוחשת בגרון חנוק.
זה לא היה בטעות.
אני לגמרי רציתי להתנפל עליך. אני זוכרת איך דמיינתי שאני אפשיט אותו בסלון שלי, שנשכב ונתכרבל על הספה השחורה שלי כשאני זזה על גופו ומענגת את שנינו בתנועות פראיות, סקסיות ולוהטות.
״מה שתגידי.״ לוחש לאוזני בקול נמוך ומתוח ומתרחק בתנופה - הולך למיקרוגל ומוציא את חבילה הפופקורן. אני לא יודעת אם הוא מתוסכל ממה שאמרתי כרגע, אבל פגוע הוא לא נראה. הוא נראה משועשע מהתגובה שלי אליו, כאילו קורא אותי בלי בעיה.

״אולי כדאי שניצור קשר עם המועדון צ׳לו?״ אני מרימה גבה כשרעיון עולה במוחי, מרחיקה את קערת הקורנפלקס ומתעמקת על התרשימים.
״לא... מה זה יעזור? נגיד יצרת קשר, שאלת, קיבלת מידע... זה לא עוזר. אולי כדאי לתחקר אותו שוב.״ מציע.
אני מרגישה כל כך מותשת, אבל רק התזכור של ׳נחקור אותו׳ גורם לבחילה בגרוני ולפציעה בראשי להרגיש יותר כואבת כמו תזכור מזויין לכך שכל זה באמת קורה וקרה.
״אי אפשר, לא יתנו לי. אני עורכת דין ולא חוקרת. שלא לדבר עליך, רק תדרוך מחוץ לבית ויקחו אותך למעצר...״ אני ממלמלת ביאוש. ״חוץ מזה הוא שוחרר.״ אני מגלגלת את עיניי, מרגישה איך ליבי פועם חזק יותר ובפאניקה כשהמידע מחלחל גם לתוכי.
הוא שוחרר- ועכשיו שולח לי הודעות של איומים לטלפון כל הלילה, מזהיר אותי לגבי לבישת מדים... אני אמות בקצב הזה. הוא מסתובב חופשי שם, חולה נפש ואולי רוצח.
רוס נעצר בדרך לסלון עם הפופקורן בידו, קופא בין רגע. ״הוא מה?!״ שואל בזעזוע ומסתכל עליי כאילו אני צוחקת, מקווה שאני עומדת להגיד שאני סתם מנסה לעבוד עליו.
אבל אני לא, אני ממש לא צוחקת, אני כל כך לא צוחקת.. אני רוצה לבכות, לצרוח ולמשוך בשיער עד שלא ישאר לי על הראש שיערה מסכנה. ״שוחרר. ש-ו-ח-ר-ר. לאיית לך?״ אני לועגת לו. הוא מסתובב אליי, הולך ונעמד מולי בפנים רצינות כל כך שבה לי למות.
היית חייבת לדבר אליו ככה?
״תדברי אליי בכבוד, ריילי. לא עשיתי לך כלום.״ אומר בקול נוקשה. אני מרימה אליו את עיניי, מסתכלת עליו במבט אדיש.
אני מלאת חומות הגנה עכשיו, ואני לא אוריד אותן יותר. מרגיש לי שאני אקרוס עוד מעט, כמו על הקצה של הסכנה. המועקה גדלה בחזי יותר ויותר ואני חושבת שאם אני אתגרה ברוס, הוא יצליח להעלים אותה שוב, לתת לי רגע של שלווה.
״איך שיחררו אותו? מי הסכים? לטרייס יש כל כך הרבה האשמות כלפיו... לא היו משחררים אותו בכזו קלות.״ ממלמל. בכוונה לטרייס - הלקוח החופר שלי.... רוס מעביר יד על פניו בתסכול וראש מלא מחשבות כשנעמד מולי מעבר לבר.
״טרייס המסכן... כל הזמן נראה כמו מישהו שסובל ממחלות, לא מפסיק להזיע בבית המשפט שזה עושה לי פאדיחות. ושלא נדבר על הג'ינג'י הראשי שלנו, אטיאס... הוא האשים אותך כדי לפנות אותך מהדרך, להשאיר אותי בחזית מול לואי לבד.״ אני מסננת בזעף.
אני לא בטוחה שזה מה שהוא עשה, אין לי שום הסבר ללמה הוא החליט לומר את זה בראיון מול העיתונאים, אבל אני מתה לדעת.
מה האינטרס? למה לו להרחיק שוטר מעורכת דין?
״את לא מול אף אחד לבד, אני איתך. לא הלכתי ואני לא אלך עד שהתיק הזה יסתיים.״ אומר ברצינות תהומית.
וכשהתיק יסתיים, תלך? אני רוצה לשאול. האם תהיה מסוגל לעזוב אותי? ואם כן, למה אני לא מסוגלת לעזוב אותך?
״מה נעשה?״ אני שואלת בחוסר אונים ומניחה את ראשי על הבר באנחה גדולה.
״ננקה טיפה את הראש, נצא מהתיק הזה. כשנחזור אליו נהיה עם רעיונות חדשים. אני צריך קצת לחשוב.״ אומר בכובד ראש ולוקח פופקורן אחד לפיו.
״יש קרנבל בעיר, אתה רוצה שנלך?״ אני מציעה, חיוך מתלהב עולה על פניי כשאני מדמיינת אותנו עוברים בין כל מיני מתקנים, אוכלים צ׳יפס מקרטון פשוט או שיערות סבתא מתוקות.
״כן, בטח. נלך, אני את והשוטרים החביבים שירוצו אחרינו ויחזירו אותי למעצר.״ מחייך אליי בציניות. נכון, השוטרים יתפסו אותו אם הוא יצא מחוץ לבית. הבוס שלו שחרר אותו, מיאמי שחררו אותו כדי שימשיך איתי בעבודה, מה האינטרס שלהם?
״אממממ״ אני מרגישה סתומה עכשיו, ״אז מה נעשה?! איך ננקה את הראש?״ אני שואלת.
״אני יכול לנקות לך אותו.״ אומר, מפנה לי את גבו והולך לסלון.
בתוך ראשי, לנקות את הראש זה לא ככה... לרוב זה במועדון, לרוב זה בסקס.
הוא ישכב איתי? הוא רומז ש-
״איך בדיוק?״ אני מרימה גבה לעברו, מרגישה את הלחיים שלי מעלות סומק אפילו עז יותר עד צבע אדמדם בגלל הדמיון הפרוע שלי.
הוא סוג של אחי, בכל זאת... זה חולני לדמיין אותי שוכבת איתו, נכון? אבל למה לא בעצם? מה עוצר אותנו? הוא לא באמת אחי... הוא אמר לי את זה באירוע של צוות בתי המשפט - טכנית... הוא לא אחי. עקרונית ומוסרית? הוא לגמרי אחי. אבל לגבי הסקס...
הסקס מותר.
״בואי לפה.״ פוקד בקול חד משמעי. אני בולעת את רוקי, קמה, והולכת אליו בצעדים קטנים ומהססים כמו ילדה קטנה. ״נו כבר.״ רוטן.
אני נעמדת ליד הספה, הוא מושיט את ידו הגדולה ולופת את מותני, מפיל אותי לשכב בין רגליו הפשוקות. ליבי רוטט בתוך חזי.
פאק, מה קורה פה?
אני מניחה את ראשי על בטנו השרירית, ידיי על כפות ידיו שלופתות עכשיו את בטני.
המשחק מתנגן ברקע, אנשים צועקים, משרוקית נשמעת, שחקן מיואש מוקרן על המסך.
״תראי קצת פוטבול, תנקי את הראש.״ לוחש לאוזני, ממקם את ראשו ממש על כתפי ונאנח בשקט. ״עצלן..״ אני לוחשת בחיוך קטן.
וככה אנחנו יושבים לצפות במשחק, אני בין רגליו, נחה מהצרות שמחכות לי על הבר של המטבח.

__________________

*טאצ'דאון הוא ניקוד במשחק הפוטבול. קבוצה יכולה להשיג טאצ'דאון על ידי הנעת הכדור לעבר אזור המטרה של יריבתה וזאת באמצעות מסירה, ריצה, החזרת בעיטה או השתלטות על איבוד כדור.