היכון הכן צא

פרק 7 - רוס:

תרצו עוד פרק היום?

***********

אני הולך במסדרון המשרדים של בית המשפט, המסדרון נראה הרבה יותר חמים וביתי כאן מאשר במסדרונות ליד בית המשפט של גריי... שם הכל לבן חלק. כאן יש נרות דלוקים, מנורות גבוהות מאירות אור לבן חלש, חלונות גדולים לכיוון מזרח ומערב כך שהשמש תמיד מבצבצת. הכל כאן כל כך רשמי ועם זאת כל כך ביתי, מקבל ומלא ברוח שאפתנות.
אני מוריד את משקפי השמש שלי ותולה על חולצתי האפורה צמודה, נעמד ממש ממול שולחנו העשוי מעץ מבריק של חבר טוב, דניאל. אני ודניאל חברים וותיקים, כשהיינו ילדים היינו עושים את כל השטויות ביחד... אני זוכר שכשנתתי את הביתולים שלי לאיזו בחורה זרה בבית מלון מפונפן הוא חיכה לי בקומה מתחת...
צחקנו על הפעם ההיא כל כך הרבה פעמים...
עד היום אנחנו בקשר, אבל מאז שעזבתי הקשר התרופף, ירד... אבל עכשיו כשאני כאן אני מתכוון לחזור לקשר איתו, לראות מה שלומו.

״האם זה רוס וולטר שאני רואה כאן? אני בטוח על סמים.״ הוא אומר כשהוא מרים את ראשו ומסתכל עליי בבחינה. הוא שולף כמה דפים מהמגירה ודופק אותם על השולחן, מחזיר את עיניו החומות דבש אליי ומחייך אליי.
״אני בטוח שאתה על סמים כבר שנים, ידפוק. בוא לפה.״ אני קורא. הוא עושה את הסיבוב של השולחן ואנחנו קופצים אחד על השני בחיבוק גברי וטופחים כל אחד על גבו של השני פעמיים לפני שמתנתקים. ״מה איתך? הבנתי שאתה שוטר עכשיו, לא?״ שואל בהרמת גבה. הוא לא השתנה בכלל, שערו החום בהיר נשאר ארוך ואסוף בקוקו, גופו עדיין נראה עצלן ועייף, כנראה מהישיבה על התחת במשרדים האלו.
״כן,״ אני צוחק, ״ואתה עורך דין? מה זה קטע חדש?״ אני שואל בעקיצה. כולם כאן הפכו לעורכי דין... כל החננות האלה שלמדו בכיתות מחוננים.. ״אני סנגור, אם אתה יודע מה זה.״ קורץ אליי ועושה את הסיבוב בחזרה לשולחן שלו, מסדר את הדפים עם שדכן ומחזיר למגירה בסדר של האל״ף-בית. ״אז עכשיו אתה בצד הרעים, הא?״ אני עוקץ שוב בהתגרות. תפקידו של הסנגור בבית המשפט הוא להציג את הנאשם בבית המשפט.
״וחשבתי שאתם המנייאק.״ מחייך אליי בזדוניות ויוצא מהשולחן שלו. אנחנו מסתובבים יחד כשהוא שם את זרועו על כתפי ואני על שלו כמחווה חברית וכולם נועצים בנו עיניים במשרדים, לא מבינים מאיפה נפלנו.
״היית מת שאני אהיה רק חלק מהמנייאק... אני הרבה יותר מזה.״ אני אומר וממשיך ללכת איתו גם אחרי שהוא מנסה להתנגד ולהשיג תשובות לגבי מה שאמרתי. ״שוויצר.״ מסנן.

״רוס וולטר! אני לא זוכר שאמרתי לך ללכת ולעשות רושם רע במשרדים שלנו! איפה ריילי?!״ שאגה נשמעת.
אני ודניאל נעצרים כמו שני פושעים, מפנים את הראש באיטיות ימינה וקולטים את גריי עומד שם עם פרצוף עצבני, כל כך אדום כשהוא רואה את המבטים שנעוצים בנו.
״אהממ... אני חושב שהיא הלכה הביתה..״ אני ממלמל. ״באתי לברר כמה דברים על התפקיד שלי...״ אני מכחכך בגרוני ואני ודניאל מתרחקים כשאנחנו עומדים אחד לצד השני. ״אז בוא איתי ואל תעשה לי בעיות במשרדים, זה כל מה שחסר לי.״ קורא בזעם ומסמן לי לבוא אחריו בהמשך המזרון, ״מצטער אחי.״ אני לוחש לאוזנו של דניאל ומתחיל ללכת אחרי גריי העצבני.