היכון הכן צא

~ פרק 4 ~

״גריי, עבדתי על התיק כל הלילה, אין שום הוכחה שהראיות מזויפות. החתימה היא שלו.״ אני מדברת אל הטלפון שבאוזני כשאני בדיוק יוצאת מבית קפה וצועדת לתחנת המשטרה. כוס קפה חם בידי כשעקביי ננעצות בכל צעד באספלט הכביש כשאני חוצה את מעבר החצייה.
״בסדר, צריך להכין עוד כמה ראיות, אני מאמין שאת תוכלי למצוא כמה בשבילי? חייב להפיל אותו בלי קשר לתיק שלך.״ אומר בקולו הסמכותי. ״כן בטח. אני אעבוד על זה בלילה עוד טיפה ואמסור לך מידע בבוקר, אם אני אמצא.״ אמרתי ברישמיות, ״נתראה מחר גר.״ אמרתי בחמימות וחייכתי לטלפון כי ידעתי מה הולך לבוא-
״תפסיקי לקרוא לי ככה, ריילי. תתחילי לעבוד, נתראה מחר על הבוקר. בלי איחורים.״ נזף בי ומיד אחר כך קול ניתוק נשמע.

גיכחתי ושמתי את הטלפון בכיס האחורי של מכנסי, לקחתי שלוק מהקפה ופתחתי את דלתות תחנת המשטרה. ״בוקר טוב, סיס.״ הצטרפה להליכה שלי זואי - חברתי הטובה שבמקרה היא אחת החוקרות הטובות ביותר שיש למשטרת ניו יורק להציע.
״בוקר טוב זו.״ חייכתי אליה בחמימות, הרמתי את משקפי השמש לראשי וזרקתי את כוס הקפה שלי לפח.
״אני בדיוק הולכת לחדר האימונים, את יודעת במקרה אם הגיע לשם אחד החיילים שהוא לא טירון?״ אני שואלת אותה ומגחכת לעצמי לגבי ה׳לא טירון׳.
בטח הוא גבר טיפש בדיוק כמו כל היחידה הזאת, שנים קודמות לא היה לי נסיון נחמד איתם.
״לא אין לי מושג... תלכי לבדוק. אני הולכת לחקירה חדשה ומרתקת... תאחלי לי בהצלחה.״ התקדמה לפניי והציגה לי את שתי ידיה כשהאצבעות מקופלות אחת על השניה כסימן למזל טוב. חייכתי ופניתי שמאלה כשנופפתי לה בידי, ״בהצלחה זואי, תפרקי לו ת׳מוח!״ צעקתי ופתחתי את דלתות חדר האימונים במכה שהעיפה את האוויר מעט עם שיערי.

החיילים התאמנו כל אחד אימן כוח משלו, לא מתרגלים הגנה עצמית או תקיפה, זה לבד העלה לי את העצבים. ״בוקר טוב.״ אמרתי בקול רם שסיבב המון ראשים חתיכים של שוטרים מיחידות מובחרות.
אם זאת לא הייתה עבודה שקיבלתי מחבר טוב הייתי מתפרעת על כולם בסטייל של עורכת הדין סילבה... כשהחיילים באו לפצות את פיהם ולהחזיר לי בשלום חתכתי אותם בגסות - ״למה אתם לא יעילים?״ נזפתי והתקדמתי ללוקרים בסוף החדר, ״יש לכם פה חדר אימונים, ביחד עם המון אנשים עם כוח ששווה לשלכם וכל מה שאתם עושים זה לנפח שרירים...״ גלגלתי את עיניי כשמלמלתי בעצבים, הוצאתי חליפת ספורט מהתא שמאט אירגן לי ונעלמתי לתוך מקלחות הנשים.

יצאתי מהמקלחת אחרי שלבשתי את הטייץ בצבע תכלת עם גוזייה בצבע כחול שיש - לא התקלחתי שם, כמובן... רק החלפתי בגדים. נעמדתי מול המראה ואספתי את שיערי הבלונדיני לקוקו.
החלל נקי כאן בתחנת המשטרה, הקירות צבועים בכחול בהיר וכהה כמו ים עם גלים והמראות בצורה עגולה, ארוכה ויפה שמחמיאה ביחד עם התאורה.
הווילון שמאחורי נפתח במכה, משם יצא גבר עם מגבת על מותניו, גובהו מגיע כמעט לתקרה כשהוא צועד לכיוון תיק שחור של האימונים שלו. גבו מלא השרירי וכתפיו הרחבות נוטפות מים, גורמות לעיניי לעבור על כל טיפה ש זולגת על גבו ישירות למגבת, לתחת המטריף שמסתתר מאחוריה. לא ראיתי את פניו, בכל הדרך הוא יבש את שערו בעזרת מגבת קטנה וניער את ראשו.
אני מסתובבת על רגליי היחפות בשקט ונשענת על השיש של השירותים, מסתכלת על גופו השרירי בבחינה - כתפיים עבות ורחבות, גב שרירי ושזוף הנוטף מים מהמקלחת, זרועות חזקות עם קצת ורידים שמושכים תשומת לב ולבסוף תחת אסוף בתוך מגבת שלדעתי עומדת ליפול.
חיכחכתי בגרוני והרסתי את הרגע בדיוק כשהוא בא להוריד את המגבת ממנו, ״אומנם זה היה מופע יפייפה אבל אל תגזים.״ אני אומרת בקול רשמי וציני למדי.
החתיך קופא במקומו, מוריד את ידו שהתכוונה להוריד את המגבת... ומחזיק לחיקו כשמסתובב אליי עם גופו.
אני נועצת מבט חד בעיניו ומתאמצת - מאוד מתאמצת לא להוריד את מבטי לשרירים המפוסלים בהמשך גופו.
אני מכירה אותו, הוא כל כך מוכר... השפתיים הבשרניות, הזיפים השחורים והקטנים לאורך כל קו הלסת המדוייק שלו שנראה מצוייר בקטע פסיכי. האף הישר והמושלם שלו בשילוב צבע עיניו הירוקות בהירות כמו עלה בחורף.
״מה את עושה כאן?״ הוא שואל בקול תוקפני, ״זה מקלחות של גברים.״ אומר ומתרחק בחזרה לבגדיו, מוציא אותם וצועד לכיוון השירותים, נכנס לאחד התאים בזמן שאני שומרת על שקט מרתיע, נותנת לו להתבשל בתוך עצמו בלחץ ומתח גובר כשאני מחייכת לעצמי בזחיחות.
״אתה בטוח במה שאתה אומר?״ אני שואלת אותו בקול רם ושמה על גופי את החולצה הלבנה עליי, מחלצת את שיערי הארוך מתוכה ומוציאה החוצה - נותנת לו להגיע עם הקוקו הבינוני לאגני.
״לא.. כבר לא, באמת באמת שלא.״ הוא מכחכך בגרונו וחוזר על עצמו שוב ושוב, כאילו ראה משהו שהרתיע אותו בתוך התא.
אני מנחשת שזה היה טמפון של אחת המתאמנות פה.
הוא פותח את התא ויוצא כשהוא לבוש במכנס טרנינג קצר וחולצה צמודה שחורה שמבליטה את שרירי חזהו ובטנו. שיערו החום שוקולד מתפזר על פניו עד שהוא מושך אותו לאחור ומנער ממנו מעט מים.
אני צוחקת ובוחנת את גופו, ״נכנסת למקלחות של נשים...״ אני מהמהמת, ״אתה עושה את זה הרבה?״ אני נועצת את עיניי הכחולות בעיניו, במקום להירתע כמו לפני כן הוא מחייך אליי בביטחון חיוך חושף שיניים, מציג בפניי את הגומה ההיסטרית שלו מצד ימין.
אני בולעת את רוקי ונצמדת יותר לשיש שמאחורי גבי.
אני מכירה את הבחור הזה, ראיתי אותו איפשהו ואני לא מצליחה להיזכר לעזאזל, הכל בגלל העומס בעבודה...
״רק בניו יורק... הנשים כאן שוות את זה.״ קורץ לי שניה לפני שהולך לכיוון התיק שלו - מרים אותן והולך לכיוון הדלת, ״דרך אגב, נעים להכיר אותך בלונדה אדישה.״ מנופף בידו הגדולה שניה לפני שמכופף את ראשו ויוצא מדלת המקלחות.