היכון הכן צא

~ פרק 11 ~

אני יורדת לקומה למטה עם חולצת בטן לבנה עם שורט שחור מצורף בפסים לבנים בצדדים. על כפות רגליי גרביים וורודות עם פרצוף של ארנב חמוד שקורץ עם אוזניים לבנות גדולות. שיערי אסוף לפקעת מבולגנת, כמה שיערות נופלות על פניי וגורמות לי להרגיש את אווירת הבית החמימה.
החלון הרחב של הסלון שלי סגור, הווילונות הלבנים מוסטים הצידה ומציגים גינה מלאת עציצים שאחריה יש המון, המון אורות. העיר ניו יורק חשופה מהגינה שלי, אפשר לראות את הכל משם בעיקר בשעות הלילה - עכשיו.
כשאני נכנסת למטבח אני זוקרת את סנטרי בגאווה, מחזקת את אחיזתי בתיקים של לואי שתפוסים בידיי ממש לפני שאני מטיחה אותם על הבר מול הפרצוף של רוס. עיניי הכחולות מסתכלות עליו בהתרסה ברגע מופלא על הידיעה - שיש לי המון מידע בידיים.

רוס נשען עם זרועותיו על הבר, מחזיק בין אצבעותיו מלאות הטבעות ומפרקי ידיו עם הצמידים שחורים-לבנים בעיתון וורוד, עליו פרוסה אישה בהלבשה תחתונה שחורה-אדומה חשופה, אצבעה עוברת על שפתיה מרוחות באודם שחור ועין ימין שלה קורצת למצלמה. רגליו של רוס פשוקות מעט בתוך החליפה שלו שלבש לכנס היום, יושב על הכיסא במטבח שלי בגבריות שקורנת ממנו כמו אש ניצתת. המכופתרת פתוחה מעט באיזור החזה שלו, מציגה לי עור שזוף וקשיח, שרירי שבא למות.
אני בולעת את רוקי כשאני מסתכלת בדיוק על החזה שלו, משתהה שם כמה שניות מיותרות וגסות כשאני מעבירה את מבטי על כל פיסת עור חשופה ואז עוברת לפניו המשועממות והעייפות.

ברגע של החלטה מהירה אני שולפת את העיתון מבין ידיו בגסות, קולטת דוגמנית של ויקטוריה סיקרט בהלבשה תחתונה לבנה בתנוחה סקסית בסט צילומים על הצד השני של העיתון.
למה הוא רואה את הבולשיט הזה? זו השאלה הראשונה שעולה בראשי, מתהדהדת בזעם כשאני מכווצת את גבותיי ומצרה עליו את עיני.
בלי קשר, אין לי מושג מה זה עושה אצלי בבית, בטח אמא השאירה את זה אצלי כשהיא הייתה פה בבוקר אחרי שהלכתי.
״זה מה שאתה רואה בזמנך החופשי?״ אני מרימה גבה בזלזול וזורקת את עיתון הצידה, לעוף לצד השני של הבר בתקווה שיפול לפח ויעלם מהעולם, מצידי שישרף.
אני דוחפת קידמה אל רוס את כל התיקים עם המידע שהבאתי. ״תקרא את זה במקום.״ אני אומרת ברצינות ומבט עצבני. בא לי באמת לשרוף את העיתון, לקרוע אותו לחתיכות בין ידיי ולזרוק את כל השאריות של האישה עם ההלבשה התחתונה אדומה-שחורה להתעופף באוויר כאילו לא הייתה.
״אל תדאגי, אני לא קורא את זה כל הזמן... רק אחרי שאני מדמיין בחורה בלונדינית עם עיניים כחולות שבמקרה הבת של האמא המאמצת שלי דוחפת לעצמה טמפון בשירותים של כנס מפונפן.״ עוקץ אותי שוב, הפעם אני לא נותנת לעקיצה שלו לחמם את לחיי עד שרפה.
אני לא אתן לו להשפיע עליי ככה שוב.
״בדיוק... הבת של האמא המאמצת שלך... משמע תפסיק לדמיין.״ אני פוקדת ומתחילה לפתוח תיקים. למה זה גורם לגוף שלי לנסוק? להתרגש? לליבי לפעום ולהלום כמו פטישים בחזי?
הוא דמיין אותי בסיטואציה הכי נשית שיש אי פעם... אולי לא סקסית אבל זאת עובדה שהוא לא מפסיק לדבר על זה.
אולי זה כדי להביך אותך, קול פנימי לוחש לי.
אין סיכוי שהוא מנסה להיות כזה רשע, אני מארחת אותו אצלי בבית בסופו של דבר... לא הייתי חייבת לעשות את זה. כל מה שרציתי היה לזרוק אותו מהחווה של הוריי ישירות למדינה אחרת.
ואם כבר, אני צריכה לבדוק מה קרה בינו לבין אמא. היא בכתה כשהוא היה אצלנו, היא הייתה נראית עצובה כל כך... ולא היה לי מה לעשות עם זה. זה לא שהקשר שלי עם אמא הוא טוב,
הוא לא -
אמא שלחה אותי לגור אצל סבא שלי בגיל שלוש אחרי שאימצה את רוס, אני מניחה ששני ילדים היה כבד לה והיא החליטה לזרוק את הביולוגי בתירוץ שהוא יקבל את העתיד הטוב ביותר לצד סבא.
ואבא שלי? אבא שלי תמיד הולך אחרי אמא שלי, רוב חיי הוא התנהג כמו כלבלב שלה, רק חסר שינבח לפקודתה, ואם כבר אולי עדיף שינשך.
״אבל זה מה שניסיתי לעשות עם הדוגמ-״
״תקרא!״ אני חותכת אותו בחדות ומצביעה על קצה החוט שמצאתי.
הוא לוקח נשימה עמוקה ומוריד את עיניו למסמכים, תופס אותם בידיו, ״מועדון הפי סטאר לחשפניות נפתח ב6.2 ממש לפני חודש וכבר עושה כספים כמו מפלים! שאלתם מי הבעלים? אז כן.. לואי גרינברג שילם דרך המעצר שלו בשנת 2019 לבעלים של המועדון! שאגב אנונימי ולא מוכן להיחשף!״ קורא בשיעמום את המאמר שמצאתי אתמול בלילה.
״בקיצור יש לו מועדון תחת שם של מישהו אחר.״ מסיק את המסקרנה הקלה. אני מגלגלת את עיניי ושולפת את הדפים בידיו בגסות, ״כל הכבוד שרלוק...״
אני שמה את הדפים ממש מולי ומתחילה לפזר עוד על הבר, לבלגן את כל התיק כדי שאני לא אפספס כלום. ״זה יכול להיות ראיה נגדו! תחשוב על זה, אם הוא אומר שהוא היה איתי במועדון בערב, אני אגיד שהוא היה שם בשביל עסקים כי תסתכל פה-״ אני מצביעה על מסמך אחר, ״גיליתי את האנונימי החמוד שלנו, והוא הבעלים של המועדון שהייתי בו באותו ערב.. אני חושבת שזה היה מועדון צ׳לו אבל לא משנה.״ אני ממלמלת לבסוף.
״איך רואים שאת עורכת דין...״ רוגז בלחש, ״בטח שזה משנה! אם הוא הבעלים של צ׳לו בטח לואי שילם לו גם על זה והוא באמת בא לעשות שם עסקים!״ אומר.
״אז בעצם, לסיכום... לואי גרינברג מנהל קשרים גם במאסר, ולכן חייבים לבודד אותו בדחיפות. בנוסף, אם ירצו להאשים אותי בקשר זוגי איתו או ברומן כלשהו, אני יכולה לומר שהוא עשה עסקים באותו הערב ולי יש עדות שראו שאני הולכת לבלות.״ אני נאנחת, לפעמים זה כל כך מעייף.
״אז יש לנו חומר לבינתיים?״ אני שואלת בהתלהבות, זאת לא אמורה להיות חלק מהעבודה שלי אבל התנדבתי לקחת אותה כשהציעו לי את התיק, גריי משלם לי על זה בנוסף ללקוח שמשלם לי על זה שאני מייצגת אותו.
״כן...״ רוס מפהק ומושיט את ידו לפניו, מסתיר את הפיהוק בנימוס. עיניו נראות עייפות, עפעפיו רק רוצים להיסגר בדיוק כמו שלי.
״אז תעלה לחדר אורחים, יש למעלה.״ אני מציינת. האווירה כבר עייפה, ירדה במהירות אחרי הפיהוק של רוס. אני מרגישה איך שרירי כבר רוצים לנוח על המיטה שלי וללכת לישון, להתהפך בין הסדינים הנעימים שלי.
״יופי שנזכרת באמת, קורה כבר הראתה לי בבוקר אחרי שיצאת לעבודה כל כך מוקדם..״ ממלמל וקם מכיסא הבר, נמתח לכל גובהו.
״היה לי משפט.״ אני מתגוננת בגלגול עיניים וקמה מהכיסא, נופלת על רגליי הכאובות מהמחזור. ״צריך להנמיך את הכיסאות האלה...״ אני ממלמלת והולכת למדרגות, עולה למעלה באיטיות.

אני מרגישה את הנוכחות של רוס מאחורי, הולך אחרי כל צעד עקום שאני עושה ללמעלה. רגל אחת פה, ורגל אחת שם. שערי הפזור מאחורי גבי זז מצד לצד כשראשי לא יציב.
״את עולה כמו שיכורה.״ מעיר לתוך חשכת המדרגות, קולו נשמע דואג ונוזף... לא צוחק כמו מקודם.
״אני עייפה... קמתי למשפט היום בארבע בבוקר ואחרי זה האירוע המפונפן הזה. ועכשיו כבר עשר... מי נרדם בעשר?!״ אני שואלת את התקרה ופורסת את ידיי לצדדים כשאני עוצמת את עיניי.
אני מרימה את שתי ידי למעלה, מותחת אותן ונשענת לאחור בפתאומיות.
אני מרגישה איך גופו של רוס נצמד אליי בשניה, מונע ממני לפול. חום גופו נצמד לשלי, פניו ממש על כתפי, נושמות על צווארי נשימות חמות. ידיו החזקות נכרכות סביב בטני ומחזיקות אותי בעדינות.
״אנחנו.״ לוחש לאוזני בתשובה לשאלה ששאלתי את התקרה ותופס את מותניי, מרים אותי בשתי זרועותיו עד לאחרי המדרגות.
״לכי לישון.״ פוקד ופותח את הדלת הלבנה שמובילה לחדר השינה שלי, מוריד אוצי בעדינות על הרצפה הקרה.
״כן המפקד.״ אני עונה ונכנסת פנימה, שומעת איך הדלת נסגרת מאחורי בחריקה קטנה כשאני מתקדמת אל המיטה הגדולה שלי ונופלת עליה במכה.

מקווה שנהנתם מהפרק.
שבת שלום❤️🥰