היכון הכן צא

~ פרק 49 ~

הפרארי השחורה של רוס נעצרה מול מקום ענקי ומלא אנרגיות מלהיטות. החול מתחת לרכב התפזר ברעש חיכוך של האבנים מאחורינו כשהוא החנה.
בעודי יושבת על כיסא העור הנוח והרך ומביטה קדימה, פי נפער ועיניי עוד יותר. אני מעבירה מבטים בין הרחבה הענקים מלאת האורות בכל הצבעים השמחים והמופלאים, אל רוס – שיושב לו בחליפה מהממת שמדגישה כל שרירי בזרועו שמרימה עכשיו את האמברקס ופותחת את דלת הרכב.
אני יוצאת אחריו בגוף קפוא והמום, מתבוננת בו עושה את העיקוף של הרכב ונעמד מולי. הבעת פניו משועשעת עד מרושעת, הירוק נוצץ במשהו מפתה וקורא תיגר מובהק. אני ממצמצת שוב ושוב, מעבירה את עיניי מרוס שוב אל הגלגל ענק שמסתובב באיטיות עם כל האורות הצבעוניים, ברכבת ההרים שעפה בשיא המהירות, במכוניות המתנגשות ביחד עם קולות האנשים שנהנים...
השתתקתי והצצתי בזווית עיני על החיוך הגאה והפתייני של רוס, כל-כך קורן ומאושר...
הוא התקדם אליי והניח את ידו על ידי שעדיין אוחזת בדלת הפרארי, הוריד אותה לאט כשהתחיל להסתיר לי את הנוף עם גופו הרחב. בתנועה חדה הוא משך את גופי לזרועותיו, צמוד צמוד לחזהו כשהוא טורק את הדלת מאחור. נפלתי על גופו, הריח של הבושם ששם לכבודי נכנס לאפי ומסחרר אותי יותר. הוא השקיע בשבילי... לבד חליפה שלא מתאימה בכלל למקום הזה...
חיוך שטותי נמרח על שפתיי וקברתי את פניי בחזהו כדי שלא יראה.
"מה... מה אנחנו עושים פה?" לחשתי בקול מרוגש ונאחזתי בחליפה שלו עם שתי כפות ידי העדינות, מושכת אותו צמוד אליי.
"רצית לקחת אותנו לפה כשהייתי כלוא איתך בבית, זוכרת? עכשיו אני חופשי לטייל איתך לאן שתרצי." חייך אליי והניח נשיקה עדינה על לחי. עורי עקצץ ממגע שפתיו, אבל איך שהנשיקה הגיעה כך היא הלכה, במהירות.
"חבל." סיננתי והסתרתי את חיוכי ממנו שוב. אני לא אסתיר את זה שנפגעתי ממנו, ודייט לא ישנה את מה שאני מרגישה. אני עוד לא סלחתי.

התנתקתי ממנו באיטיות כשאני הולכת בהתרסה, מבהירה בדרכי הדוממת הרחק ממנו שאני עוד כועסת - והתקדמתי לעבר הכניסה לקרנבל.
שלט גדול של 'קרנבל האהבה' התפרס מעל הכניסה, מקושט בבלונים מצויירים וקונפטי. מלא זוגות עמדו בכניסה, יד ביד, וחיכו בתור הארוך בסבלנות.
הלכתי אליהם ונעמדתי מאחורי אחד הזוגות בתור. רוס התקדם אחרי, שמעתי את נשיפת הכעס יוצאת מאפו מאחורי כשהוא נצמד אליי מאחור, כרך את זרועותיו סביבי במה שהתפרש אצלי כרכושנות מובהקת - והעביר את כף ידו על בטני בקצות אצבעותיו. מגעו כל-כך מצמרר ומשפיע עליי שזה אפילו מבהיל.
"אל תעצבני אותי, ריילי. יש פה עוד גברים ואין צורך שתלכי פה לבד." לחש לאוזני וליטף את בטני באיטיות משכרת, ידו השנייה השתחלה לתוך כף ידי שלצד גופי והוא הכניס את אצבעותיו בין אצבעותיי בנונשלנטיות.
"מותר לי לעשות מה שאני רוצה, אני לא שייכת לך-" בלעתי את רוקי בלחץ, "ולא הכלבה שלך." סיימתי בהתנשפות של אומץ.
שמעתי את הגיחוך שנפלט מפיו, שפתיו התחככו בתנוך אוזני ובעורפי, נעצו את כולי לחזהו השרירי והלוהט. "נכון," לחש. לפתע, הוא משך את שנינו למחוץ לתור בתנועה מהירה ומסחררת שבקושי ראיתי מה נמצא סביבי, הוא הנהן פעם אחת למאבטח שעמד ליד שער הכניסה הצדדית ופתח לנו את הדלת במשיכה אחורה.
רוס דחף אותי לתוך המתחם והשעין אותי בחדות מתפרצת ומסחררת לתוך קיר הלבנות של המקום. כל גופו הענקי, מלא בשרירים שבטח פותחו בתהליך שלו לקריירת שיטור במיאמי - נמתחו כמו חיה ועשו עליי צל מהאורות הצבעוניים.
ריח שיערות הסבתא נכנס לאפי והתערבב עם ריח הבושם שלו.
עיניו הירוקות התבייתו על שפתיי וזווית פיו התרוממה מעלה בשעשוע אכזרי. בטני התהפכה. "את הבחורה שלי. הנסיכה הקשוחה שלי." לחש לשפתיי והעביר את ידיו על מותניי הצרות. "עכשיו בואי נלך לבלות ביחד, להכיר אחד את השני... אני רוצה להכיר אותך עוד." דרש, משך את כף ידי והתנתק מגופי, התחיל ללכת ביחד איתי לתוך הקרנבל.