היכון הכן צא

פרק 10 - רוס:

החלטתי שאני לא יכולה שלא להעלות לכם עוד פרק היום, זה חזק ממני😁
מקווה שתהנו❤️❤️

*********

אלוהים... זה היה כל כך מביך, לעולם לא חשבתי שאצטרך להתמודד עם אישה במחזור. הרגשתי כאילו הדם ירד מפני לגמרי כשהיא אמרה שהיא במחזור, רציתי לקבור את עצמי עמוק באדמה בלי להשאיר זכר.
במיוחד כשהיא התחילה להתגרות בי בחזרה... היא ראתה שהיא במצב של חולשה והפכה את זה עליי, העמידה אותי במקום כמו שאף אחד לא עשה מעולם.
היא הביכה אותי עד עפר.. ויותר מזה? כשהיא אמרה את כל המילים האסורות, הרעות, אלו שנגד כל המוסכמות בחברה - היא הצליחה לעורר את גופי.. לגרום לצמרמורת ולאיברי כמעט להיעמד ולבלוט ממכנסיי...
בגללו ברחתי משם.
רציתי לדעת שהיא קודם כל בסדר לפני שהלכתי, אז משכתי את הזמן, בדקתי וניסיתי לשנות את הדיכאון ששרר בתא, אבל לא יכולתי לאפשר לה לתפוס את החולשה שלי, לראות שהמילים האסורות האלו גורמות לי להימשך אליה כמו מגנט. אני שוטר, אני מקשיב לחוקים, אני מציית תמיד. אני מאמין בערכים שלי ויש לי את העקרונות שלי שמייחדות אותי גם אם הן אומרות לי לא לזיין את הבת של האמא המאמצת שלי בשירותים של אירוע מפונפן.
ורציתי לעשות את זה.

אני הולך לכיוון הרכב של ריילי, מוציא את מפתחות הג'יפ מהכיס ולוחץ על השלט. פותח את הדלת של המושב האחורי, ורואה את התיק השחור שלה.
תיק שחור ומלא ריצ׳רצ׳ים, איזה אחד היא אמרה? אני פותח את הקידמי ורואה שם קלמר אדום בורדו, בדיוק מה שהיא אמרה. אני מוציא אותו ומחזיק ביחד עם הטלפון שלי, זה נראה מוזר...
אני הולך לכיוון האחוזה המפונפנת של האירוע, הכל שם מעוצב באווירת בית קיטשית, עם נרות... אבל פה בחוץ הרבה יותר נחמד, האפלה של הלילה נעימה יותר בשבילי. הרוח הקרירה בצירוף רעשי הצרצרים מהשדה בצד שמאל של האחוזה גורם לי להסתכל עליו לכמה שניות, להסתכל על הירח שנמצא בתחילת הדרך, מאיר על כל השדה.
אני נזכר בריילי ומחניק צחקוק כשאני ממשיך בדרכי לתוך האחוזה.
אני נכנס לשירותי נשים, מוצא את ריילי מול המראה כששיערה הבלונדיני פזור סביבה כמו הילה יפייפיה, שפתיה אדומות ונפוחות מהבכי, עיניה נקיות כבר מהשחור ולא נשאר לא סימן. הז'קט של החליפה שלי על שמלתה השחורה, מסתיר את כתם הדם שהיה לה.
אני לא יודע מה גרם לי להביא לה אותו, באותו רגע ראיתי את המצוקה מרוחה על פניה כמו כל האיפור השחור וזה זיעזע אותי, צבט לי בלב לראות את הלוחמת הקטנה שבורה ככה בגלל שהתלכלכה לה השמלה.
אבל מה אני מבין?
״הינה.״ אני מגיש לה את הקלמר והיא מחייכת אליי, ״חשבתי שאני אמות עד שתביא את זה.״ היא צוחקת ולוקחת את הקלמר, הולכת לתא וננעלת בפנים.
שניה לאחר מכן היא יוצאת החוצה, שוטפת את ידיה בזריזות וקפדנות. היא לוקחת נשימה עמוקה לפני שמניחה את ידה על זרועי, משלבת את ידה בשלי מול דלת היציאה.
״הגברים יחשבו שהיה לך חם ונתת לי לשמור על הגקט שלך, ואני כמו אחות טובה שמרתי לך אותו. הבנות יבינו ישר למה הוא עליי ואני מקווה שלא יתעללו בי..״ מחלקת הוראות כמו תמיד בין השורות ופותחת את הדלת כשאני אחריה.