היכון הכן צא

~ פרק 23 ~

שני פרקים ביום? כן, אתם רואים נכון🥰 הספקתי לכתוב לכן אתמול והחלטתי פשוט להעלות את זה❤️
יש טריגרים בפרק, תכינו את עצמכן❤️

*

אולי באותו לילה השמלה הייתה חשופה מידי?
תרחיקי אותו ממך, תלכי, תדחפי, תרביצי.
אולי לא הייתי צריכה ללכת למועדון ההוא בכלל. אבל נשים לא צריכות להפגין את הנשיות שלהן? אנחנו צריכות לשבת בבית? אני כבר לא יודעת. עכשיו, אחרי שיצאתי להנות אני מרגישה שאני צריכה להתמודד עם השטן - עם הסיוט הכי גדול שלי.
תרחיקי אותו ממך, תלכי, תהדפי, תרביצי.
אולי כן הייתי צריכה להקשיב לאבא כשהיה מתקשר אליי בגיל 12 וממליץ לי ללמוד קרב מגע. נשים חלשות, אנחנו צריכות לדעת להגן על עצמנו כי אחרת אף אחד לא יגן עלינו.
אני מרגישה מושפלת כל כך... כולם ראו את זה, היו מליוני אנשים ברחוב אבל כולם סתמו את הפה, ראו איך דופקים לי את הראש בקיר בכזאת עוצמה מכאיבה, שמעו את יללת הכאב שנפלטה מפי, אבל כלום.
תרחיקי אותו ממך, תלכי, תדחפי, תרביצי.
הם לא פעלו, הם לא עשו משהו. העיקר הם ידעו תמיד לומר לי ללמוד להגן על עצמי, למה הם לא עזרו לי?! הם לא למדו?!

״את שלי...״ לוחש מאחורי גבי, ״את זוכרת מה אמרתי לך בפעם הראשונה שנפגשנו?״ שפתיו מנשקות את צווארי נשיקות אלימות ואגרסיביות עם הלשון. הוא נושך, שורט ומעביר את לשונו על הפציעות לאחר מכן.
אמצע הלילה, רחוב מלא אנשים, מלא תיירים, הכל כל כך ניו יורק... המסכים מאחורינו משנים צבעים, אבל הם כל הזמן בצבעים שמחים. המוזיקה מהדהדת באוזנינו, נותנת ללואי עוד חשק להזיז את גופו על גופי בדחיפות ולגרום לשריטות נוספות על עורי.
אני מרגישה כל כך לא אני, אני חלשה, אני בתוך זרועותיו של מישהו שמתאפק לא להתפרץ עליי בעוד מכה. אני מרגישה שהוא ירים את ידו עליי שוב וירטיט את גופי באימה וטראומה נוספת.
״את שווה, פאק - את אחת השוות...״ מטיח את קדמת גופי בקיר במהירות ורוכן מאחורי עם כל משקל גופו. כל החזה שלי נמעך על הקיר, ידיו מטיילות על גופי ללא הפסקה.
״אני לא רוצה...״ אני מנידה בראשי ביבבות מפוחדות ומתחננות. הדמעות שוטפות את כולי כשלחי דבוקות לקיר השחור ברחוב הלילי.
מלא אנשים מתאספים סביבנו במעגל, מסתכלים עלינו בעיניים גדולות וסקרניות, רוצים לראות עוד. אף אחד לא מוכן לתת לי עזרה.
החיים שלי לא סרט, תעזבו אותי. אני רוצה לצעוק, אבל אי אפשר.
תרחיקי אותו ממך, תלכי, תדחפי, תרביצי.
אני מנערת את גופי בחוזקה, מתפתלת בין זרועותיו החזקות שלוחצות את גופי לתוך הקיר השחור.
כף ידו תופסת את ראשי מהקודקוד, מתמקמת על שיערי ומושכת את אותו לאחור באלימות שורפת, ״אעאעאעאעאע!״ אני צורחת מבעד לכל הדמעות ששוטפות את פניי.
אבל אף אחד לא שומע.
קולי מתהדהד כמו כלום ושום דבר, כמו הדבר הכי לא חשוב שיש. אני לא חשובה פה, אני נלחמת לבד...
״אני מאוהב.״ מעביר את לשונו על צווארי מאחור, מחכך את זקפתו בישבני הלוך ושוב ונאנח בהנאה כשאני בוכה בצרחות.