היכון הכן צא

~ פרק 25 ~

אני מושיטה את ידי לשקית הפופקורן שעל הספה ליד רוס, לוקחת כמה בידי ואוכלת בשקט כשאני מתענגת על הקרבה, מחככת את הישבן שלי בירכיו בתנועות שמפגינות חוסר נוחות ומנסה בכל הכוח שלא ישים לב להנאה שאני שואבת מהקרבה בינינו.
״תני לי גם,״ מתלונן כמו ילד קטן, פותח את הפה ונושם טיפה על אוזני.
צמרמורת עוברת בגופי ואני בולעת את רוקי ביחד עם כל הרגשות, לוקחת מעט פופקורן ושמה על לשונו. אצבעי נוגעת טיפה בשפתיו ואני מתרחקת במהירות כמו מאש.
המשחק ממשיך, צעקות יאוש, צעקות שימחה, רוס מעודד, אני מתעצבנת.
המועקה יורדת מליבי שחוזר לפעום בקצב סדיר, הפאניקה משתחררת מגופי ובמקומה תופס אושר קטן והנאה רגעית שממלאה את כולי בטוב.
שפתיו של רוס מתחככות באוזני, הוא נושף עליי אוויר כשהוא נאנח, כפות ידיו משוטטות על בטני ומחבקות אותי מאחור באהבה ושייכות.
״אתמול הרגשת את הזיקפה שלי על הגוף שלך ריילי. למה את כל כך לחוצה ממני עכשיו?״
הישרות שלו כל כך חדה וננעצת בבטני, פאק הישירות.
הלב שלי עומד למות, דופק בעוצמה. אני מרגישה נמסה בין ידיו, כולי עפה מאנדרנלין של תשוקה חסרת רסן. ״כי..כי-״ אני מגמגמת.
״כי את רואה אותי רק בתור אח?״ קולו חותך את ניסיונותיי להסביר את עצמי. הוא נשמע פגוע פתאום, פגוע בצורה שלא אמורה להיות...
לפתע הוא מרחיק אותי מגופו, יוצר מרחב, רוצה לדבר ברצינות.
על פניו הבעה פגועה ופגיעה, נראה כאילו התשובה שלי תשנה משהו עבורו.
לאלאלאלא, לא התכוונתי לפגוע בו, לא רציתי, אני לא יודעת- מה לעזאזל הוא אומר לי פה?
״מה?! לא, לא... בעצם כן, אתה אמור להיות אחי-״ אני כבר לא יודעת מה לעשות, מסתכלת עליו בעיניים גדולות וידיים שעפות באוויר כשאני מדברת.
״הבנתי.״ קוטע אותי בלי לנסות להמשיך לתת לי לדבר, כמו גזר דין, ומתרומם מהספה, מפנה לי את גבו הרחב.
״לא - נו רוס! חכה רגע!״ אני נעמדת ותופסת בזרועו, ״למה אתה ככה?״ אני שואלת בפגיעות כשאני מנסה לסובב אותו אליי. הוא מסתכל עליי בפנים אדישות כאילו ניתקנו קשר. ״ברור שאני אנסה לראות בך אחי, אמא שלי לקחה אותך כבן שלה... אני לא יכולה להיות איתך בצורה כזאת כאילו זה לא קורה... כאילו אמא שלי היא לא אמא שלך. זה חולני.״
״אני לא הבן שלה! לעזאזל, האישה הזאת רק שיקרה לי!! לא ידעתי עליך עד גיל 28, לא ידעתי שאני פאקינג מאומץ עד גיל 17, לא ידעתי כלום מהחיים שלי, ריילי! אני-לא-הבן-שלה!״ צועק בעוצמה שמרעידה את הקירות, מרעידה אותי.
אבל אני לא אוותר עכשיו.
״אבל היא חושבת שאתה כן!״ אני זועקת ביאוש וידיי עפות לצידי גופי בוויתור, מתנגשות בגופי.
״אבל אני פאקינג לא! אני לא!״ מתקרב לגופי עם כל האנרגיה של העצבים שלו, כל הפראות שלו מוקרנת עליי בעוצמה - צעד, ועוד צעד, ועוד צעד, ועוד צעד.
אני הולכת לאחור, מסתכלת עליו מלמטה עם עיניים גדולות מלאות צפייה וסקרנות. גבי נטרק בקיר שליד הטלוויזיה, גופו נצמד אליי וידיו מלאות הטבעות והצמידים מושטות ותופסות בפניי.
לרגע הוא מסתכל עליי עם עיניו הירוקות, מלאות הכעס והפגיעות, כאילו המילים ישבו לו בלב תקופה, ננעצו בליבו וגרמו לו להתרחק מהמשפחה.
זאת הייתה הסיבה לכך שהוא עזב את המשפחה? הסיבה לכך שאמא בכתה?
שפתיו מתנגשות בשפתיי באגרסיביות, לשונו נדחקת לפי וטועמת אותי כשאני מוציאה את לשוני ומלטפת את לשונו ברכות. חום גופו מוקרן עליי וגורם לי להתפתל בהנאה, והריח שלו עוטף אותנו כמו בבועה חסרת דאגות.
ידיו יורדות על גופי באיטיות מייסרת, חוקרות את אגני בליטופים עד שמגיע לירכיים, הוא לופת את הירך שלי בעדינות וגורם לי להאנח לשפתיו כשכל הצורך שלי בו עולה על גדותיו. הוא מרים אותי על מותניו, מצמיד אותי לקיר חזק יותר כשאני תופסת עליו גובה. הנשיקה לא מפסיקה לרגע, מלאת עוצמה ורגשות מסעירים שגורמים לי להתחרפן ולהאנח עליו כמו חיה.
כפות ידי עולות על עורפו, משוטטות בתוך שיערו השוקולדי, מושכות טיפה באלימות שגורם לו לנהום לתוכי, להצמיד את ראשי לקיר ביותר עדינות ולנשק אותי עד חוסר אוויר.