היכון הכן צא

~ פרק 19 ~

קיבלתן פרק ממש ארוךךךךך! עבדתי עליו קשה, אשמח לאיזו תגובה והצבעה😊❤️❤️
מקווה שתהנו!

*

אני הולכת בראש מורם במסדרון מלא הפלורוסנטים לבנים ובוהקים של תחנת המשטרה. עקבי הלבנים נוקשים ברצפה בעדינות, נוצצים ביהלומים קטנים על רצועת עור לבנה שמתלפפת סביב רגלי, נראית סקסית לגמרי. שיערי מסודר על ידי קליפס לבן מאחורי ראשי, נותן לו מראה של קוקו מרושל כשמעט משיערי הבלונדיני נופל על פניי. ג׳קט עור שחור עליי, הוא קצר ומגיע למעל התחת, נלבש מעל חולצה לבנה צמודה וחצאית שחורה מעור, מגיעה עד אמצע הירך.
עקביי רוקעים ברצפה הקרה בצעדים המסמנים על בואי, וקלסר שחור אחוז בידי, צמוד לחזי ומראה כמה אני לא פנויה לשיחה.
אבל אנשים רואים שהכל כל כך מושלם, החיים של ריילי סילבה
. נראה כל כך קל, כל כך כיף, מלאה בביטחון ואהבה עצמית...אבל לא.
בשעות האחרונות הזמן עבר לאט, נמרח לו וכמעט נעמד כמו מחוגה חסרת תועלת. הרגשתי שבא לי לתלוש את השיער מהמקום, לצרוח ולהשתגע בחוסר ידיעה על מה הלאה.
קיבלתי עידכונים לגבי רוס, על חדר המעצר שבו הוא נמצא, על מתי ישחררו אותו - הצפי הוא שבוע - ומתי יש לו משפט... ונתנו לי אופציה לשלם דמי ערבות כדי לשחרר אותו.
אני לא אשלם את זה.
זה יגרום לשמועות רעות עליו כשוטר, וזה שלרוס לא אכפת לא אומר שזה לא יהרוס לו את הקריירה. אני בטוחה שיפטרו אותו על זה אם לא יצליח לצאת מזה בדרך הצדק.
בשעה שבע בערב הגיעה אליי שיחת טלפון שבה נתנו לי אישור לראות את רוס. הוא עבר את חקירות הסטודנטים בשתיקה מלאה, נכנס לתא ולא דיבר עם שום אסיר גם אם זרקו לעברו מילים על עבודתו כשוטר.
דיווחו לי על מקרה אלימות נגדו....
וזה כאב לי, כיווץ משהו בליבי.
אחד האסירים התנפל עליו עם זרועותיו הגדולות ושרט את חזהו וזרועותיו של רוס באלימות. הוא נתן לרוס אגרוף אבל רוס העיף אותו להתנגש בקיר.
לא משנה כמה ניסה לעמוד ולשתוק, הוא לא יכול.
אבל מי יכול לעמוד ולא לעשות כלום כשמרביצים לך עד זוב דם? מי? אף אחד. אבל בית המשפט יקח את המקרה הזה נגדו, יגידו שוב שהוא אלים.
גם אני הייתי מחזירה, הייתי נוקמת בכל דרך שאני יכולה כמו מלאך המוות של כל הפושעים.
אני גאה בו שהוא לא הסתבך, אבל ליבי מכווץ על המחשבה של כמה הוא סובל. הוא עובד עבור המדינה, וזה כל כך משפיל להגיע למעצר, גם עם זה לא לגמרי כלא...זה לא בשבילו.
המקום הזה...מלא שפיכות הדמים, הפשעים -
לא ראוי לו.

אני נעמדת עכשיו בכניסה לתאי המעצר, צופה ברוס מובל החוצה מהתא המלוכלך שנתנו לו בידי שני שוטרים.
הקירות בתאי המעצר בצבעי אפור, על חלק מהם יש קצת ציורי גרפיטי ששוטרים עשו משיעמום במשמרות, קצת שריטות של אלימות וטיפה-וטיפה... דם על הקירות. הסורגים של התאים עבים במיוחד, צבעו אותם בצבע שחור עם ספריי כדי לתת קצת חיים למקום המזוויע הזה, אבל זה לא בדיוק עוזר.