"הציונים שלך ירדו בצורה משמעותית!" אימא שלה צעקה והצביעה על התעודה שהביאה איתה הביתה ביום האחרון ללימודים. "איך את רוצה ללכת לקולג' עם ציונים כאלו?! את לא מתביישת?!"
"למה את לא יכולה להשקיע כמו אח שלך?! תראי אותו הוא כל הזמן חורש ולומד!" היא המשיכה לצעוק, היא התכווצה טיפה בתוך עצמה והרגישה בעצב מעורבב עם כעס כלפי אימה, היא שנאה שהיא הכניסה את אחיה לסיפור.
ידיה שלובות כנגד החזה שלה, היא מרגישה כזאת קטנה מול אימא שלה. כמה פעמים שהיא אמרה לאימה שהיא לא אחיה שקטן ממנה בשנה ושתפסיק להשוות אותה אליו.
"את מתעסקת בשטויות במקום במה שצריך! בנים זה רק מה שבראש שלך! שטויות!" היא המשיכה לצעוק.
"זה לא נכון." היא דיברה כמעט בלחישה. אימא שלה, בדיוק כמוה, ידעה שהיא לא חושבת על בנים, שהיא לא מתעסקת איתם בגיל שלה, היא ידעה את זה טוב מאוד אבל בכל זאת אמרה לה את זה, צעקה עליה יותר נכון. סמנתה ניסתה בכל מהלך השנה להוציא ציונים טובים, היא מודעת לכך שלא השקיעה מספיק אבל לפחות היא ניסתה.
אימא שלה הייתה רואה אותה יושבת ולומדת, היא לא יכולה להגיד לה שהיא לא ניסתה. אבל היא כן יכולה להגיד לה שהיא לא ניסתה מספיק. "את מרותקת לבית. תביאי את הטלפון שלך, אנחנו לוקחים לך אותו עד להודעה חדשה." אבא שלה אמרה בטון קשה והושיט את ידו.
סמנתה, או איך שכולם קוראים לה –חוץ מהוריה- סאם, פערה את עיניה והסתכלה על ההורים שלה בהלם מוחלט. הם לא יכולים לעשות לי את זה, היא חשבה. היא לא רצתה להיות מרותקת לבית בחופש הגדול, היא רוצה להיות עם חברות שלה.
"אני אשתדל בשנה הבאה, אני מבטיחה!" סאם הרימה את קולה, אפשר היה לשמוע שהיא על סף דמעות. "בבקשה, אני מבטיחה. קחו את הטלפון שלי, מה אכפת לי, אבל אל תכריחו אותי להישאר בבית בחופש. חיכיתי הרבה זמן בשבילו."
"כדי לצאת עם בנים." אימא שלה אמרה וצחקה ללא הומור.
"לא כדי לצאת עם בנים!" היא צעקה. "כדי לצאת עם חברות שלי!"
"חבל מאוד שחיכית, היית צריכה לחשוב על זה קודם לפני שהבאת ציונים כאלו. תלמדי כל החופש בשביל השנה הבאה. את מרותקת לבית עד להודעה חדשה, עכשיו תביאי את הטלפון שלך או שגם את המחשב ניקח לך." אבא שלה אמר לה בכעס.
היא כעסה כל כך, היא הרגישה שעוד רגע היא עלולה להתפרץ על ההורים הקשים שלה. היא הוציאה את הטלפון שלה מהכיס ונתנה אותו לאבא שלה. השעה תשע וחצי בערב, סאם הגיעה הביתה מחברתה הטובה לפני כחצי שעה ומאז היא רק ננזפת על ידי ההורים שלה.
"עכשיו תעלי לחדר שלך וקחי את התעודה המזעזעת הזאת איתך סמנתה." אבא שלה אמר לה וחטף מידה של אשתו את התעודה של הבת שלהם, מגיש לה אותו. הוא תמיד היה אומר את שמה כשהיה מסיים עם דבריו.
YOU ARE READING
Horror Show
General Fictionמופע אימים, קראו לזה ככה. לא הרבה היו הולכים אבל תמיד היו אומרים את אותו הדבר, מופע אימים. לא כולם שמעו על זה או יודעים מה זה, האמת, כמעט אף אחד לא יודע מה זה. אין מצב שמישהו שלא שייך לעולם התחתון ידע על הקיום של זה. אם המשטרה תדע על זה כולם יכולים...
