Horror Show

41

[ שלושה ימים אחר כך, יום שני, שעה: 21:49 ]

עבר: יומיים לפני :

"תושיבו אותה באמצע החדר." קונור הורה על שלושת האנשים מהצוות שלו שאחר כך הרימו את סאם בכוח, הושיבו אותה על כיסא וקשרו את ידיה ורגליה ואז ליפפו חבל סביב בטנה, איש צוות אחד ליפף סביב ידו קצה של החבל ואיש צוות מספר שתיים עשה את אותו דבר ולצד השני של החבל.

איש צוות מספר שלוש הידק את החבלים מסביב לידיה ורגליה והיא צעקה ונלחמה אבל זה לא עזר. מספר שלוש מיקם אחר כך את המצלמה במקום שקונור הורה לו. קונור נשען על השולחן ושילב את זרועותיו מסתכל על הכל במבט שלא מסגיר שום רגש. קפוא. קר. עיניים נוצצות מכעס אבל כעס כלפי מי? מה סאם עשתה לו שזה מגיע לה?

מה היא אשמה בגורלה של ג'יימי? למה הוא מעדיף אותה על פני משפחה. הוא בן דוד שלה. הוא אחיין של אימא שלה וזה מה שהוא עושה לה. למה? השנאה שלו כלפי אדם, דילן ולוקאס היא עד כדי כך גדולה שהיא צריכה לשלם על זה?

איפה המשפחה שלה? למה אף אחד לא מחפש אותה? מה לעזאזל קורה?

"כשנגיד לך," התחיל קונור. "את תגידי למצלמה, לחברים שלך, את תגידי את שמם, אדם, דילן ולוקאס. שנחטפת על ידי ושאם הם רוצים לקבל אותך בחזרה שיגיעו לאן שאגיד להם." הוא נתן לה את הכתובת שתגיד להם. "ושאם אם לא יגיעו לשם זה יהיה הסוף..." הוא בהה בה לרגע. "שלך."

היא הרגישה מחנק בגרון. היא בכתה, דמעות זורמות במורד לחייה. אנשי הצוות שלו שמו מסכות שחורות על פניהם כדי שלא יראו את הפנים שלהם במצלמה. היא לא יודעת מה הם עומדים לעשות.

קונור התקדם אל המצלמה והפעיל אותה. "תתחילי סמנתה." קולו קר.

"תפסיק!" היא בכתה. "איך אתה יכול להתנהג אליי ככה?! מה אני אשמה בכל מה שקרה?!" היא השתוללה. מספר שלוש התקרב וסטר לה כל כך חזק שלרגע ראתה שחור, היא חשבה שהיא עומדת להתעלף אבל זה לא קרה. חבל שזה לא קרה. היא צרחה והסיטה את פנייה מפחד שהוא יסטור לה שוב.

קונור שתק והסתכל על כל מה שקורה. היא בכתה ובכתה ואז סטרו לה שוב, הלחי שלה שרפה. היא הרגישה נורא. היא הרגישה כאילו היא עומדת להקיא את מה שבקושי אכלה בימים האחרונים. היא לא הקיאה.

"לוקאס." היא בכתה. "אדם." היא התייפחה. "ודילן." היא צעקה בחוסר אונים. "נחטפתי על ידי קונ-" מספר שלוש שוב סטר לה. אסור לה להגיד את שמו. היא צרחה את הנשמה שלה החוצה על מספר שלוש. "עזוב אותי כבר!!" ויבבה בכאב, מספר אחד ושתיים הידקו את החבל מסביב לבטנה. "נחטפתי על ידי הצוות של ק'. ק' אמר לי בעצמו להגיד-" היא יבבה. "ל-להגיד לכם שאם אתם רוצים לקבל... אותי." היא בכתה. "בחזרה..." היא המשיכה בכך שאמרה להם שהם צריכים להגיע לאן שקונור אמר לה ובאיזה יום, עוד יומיים והיא אמרה את הכתובת.

"הוא גם אמר שאם לא תגיעו..." היא המשיכה לבכות. לא מסוגלת להפסיק, היא הסתכלה למצלמה, כולה רועדת, עיניה אדומות ועל לחייה סימני ידיים. "זה יהיה הסוף שלי." היא יבבה שוב. "בבקשה, בבקשה תעזרו לי..." היא התחננה, קולה דעך לקראת הסוף.

[ הווה : יום שני, שעה: 22:04 ]

שלושתם צפו בסרטון שקיבלו היום לפני כרבע שעה. סרטון ארוך שבו סאם סובלת. לא בהתחלה ישבו אבל כשהסרטון התחיל שלושתם היו על הרגליים ואפילו לא חשבו על להתיישב. סמנתה. הם חשבו.

לוקאס חשב עליה הרבה מאז מופע האימים. גם אדם ודילן אבל לעומת לוקאס, הם ניסו להדחיק את כל המחשבות האלה עליה. בסרטון הם הבינו שהיא נחטפה עוד לפני שאמרה בכלל. הם ראו אותה סובלת, צורחת, בוכה, מתחננת לעזרה.

הם צריכים מחר ללכת למקום שק' אמר להם אחרת הוא יהרוג את סאם. הם לא יודעים שק' הוא בן דוד שלה ולכן הם חושבים שהוא יגרום לה לסבול בגללם עד הרגע האחרון. את לא אשמה סמנתה. אדם חשב כששמע אותה שואלת את זה בסרטון. הוא יגרום לה לסבול, הוא ינקום על ג'יימי.

לכל אחד הייתה את המחשבה הנוראית שלו על גורלה של סאם. הם לא ידעו מה לעשות. הם עדיין לא יודעים. הם יכולים לעשות טלפון אחד וכבר שלושים בחורים יהיו מאחוריהם אבל הם יודעים שק' חכם, הוא יביא יותר אנשים מהם ובהתחלה אף אחד לא יראה את השני.

ק' רוצה נקמה, הוא רוצה דם. הוא רוצה שהם ישלמו והם מודעים לכך. האם סאם שווה את זה? דילן שואל את עצמו. מחשבה נוראית, כן, אבל הוא באמת שואל את עצמו אם סאם שווה את הסיכון הזה, קונור רוצה אותם מתים.

"מה אנחנו הולכים לעשות?" לוקאס שאל.

"אני לא יודע." ענה אדם, מעביר את ידו על ראשו המגולח. "לעזאזל."

"אנחנו לא יכולים לעשות את זה? אתם חושבים שסאם שווה את המוות שלנו?" דילן שאל, חוטף שני מבטים זועמים. "אנחנו לא נמות דילן!" לוקאס נהם. "אנחנו צריכים להציל אותה, היא לא אשמה בכל זה. אתם הכנסתם אותה לכל הסיפור הזה! אתם התקרבתם יותר מידי ואתם תעזרו לה!!"

אדם ודילן ידעו שהוא צודק. הם כן נפגעו ממנה אבל היא לא צריכה למות בגלל זה. דילן מתבייש בעצמו על מה שאמר וחשב. הוא לא יכול לתת לה למות. הוא ואדם לא יכולים לתת לזה לקרות בגלל הטעויות שלהם. באמת אכפת להם. זו לא עוד סתם מישהי. זו סמנתה. זאת שהם אהבו להיות בחברתה בכל פעם, זאת שהם אהבו להניח את השפתיים שלהם על שלה, זאת שהיה לה את החיוך המקסים הזה והצחוק היפה שגרם להם לחייך ולהסתכל עליה בסוג של הערצה.

הם אוהבים אותה.

למה הם צריכים להבין את זה ככה?

הם צריכים לעזור לה. הם ילכו מחר. עם שלושים אנשים מאחוריהם הם ילכו והם ילחמו על החיים שלהם ועל החיים של סמנתה. עד כמה נדוש שזה נשמע.

(מטרה: 90 הצבעות)

העליתי לכן פרק במקום יום חמישי!

או שאולי יעלה גם פרק בחמישי תלוי מה יהיה מספר הפרקים המוכנים שלי...

אוהבת אותכן♥

+��8�Vx �