Horror Show

38

[ יום אחרי, יום רביעי, 10:23 ]

היא פוקחת את עיניה ואז בבהלה מתיישרת לישיבה, בפאניקה היא בוחנת את איפה שהיא נמצאת. החדר שלה. היא בחדר שלה. ליבה פועם במהירות ובחוזקה, היא אמורה להרגיש הקלה, לראות את החדר שלה אבל היא מבועתת. איך היא הגיעה לחדר שלה?

היא נזכרת בלילה של אתמול. הם העלו אותה למופע האימים, דילן עשה שני חתכים ביד שלה ואדם חִישְׁמֵל אותה עד שאיבדה את ההכרה. היא הרימה את זרועה רק כדי לראות פלסטרים על אותם חתכים. הם שמו פלסטרים על החתכים שעשו לה? מה לעזאזל?

זעם. מקודם זה היה פחד ועכשיו זה זעם. היא שונאת אותם. היא לא הייתה צריכה לעשות את זה מהתחלה. היא עשתה טעות ענקית והיא שילמה עליה. אולי לפחות עכשיו הם יניחו לה. המחשבה על כך נותנת לה איזושהי הקלה.

היא עדיין בהלם מהכל, היא מנסה לעכל ולחשוב על כל מה שקרה אתמול. דילן חתך אותה. אדם חישמל אותה. איך הם יכלו לעשות לה דבר כזה? הם כל הזמן רדפו אחריה, הם היו כל כך נחמדים וטובים איתה... אתמול היא ראתה את הפרצוף האמיתי שלהם.

הם כל הזמן אמרו אחד על השני דברים לא טובים. היא הייתה צריכה להקשיב לשניהם ולהתרחק. היא שיחקה בהם אבל גם הם שיחקו בה. הם נתנו לה לחשוב שהם באמת כאלה, נחמדים, שיש בהם איזשהו ניצוץ של טוב לב, שבאמת אכפת להם ממנה.

היא רוצה לבכות ולצחוק ביחד. אכפת להם ממנה? ממש. זה הכל היה משחק. הם שיחקו איתה והיא שיחקה איתם אבל ההבדל היחיד הוא שהיא שילמה על זה. על מה כבר הם שילמו? הם כעסו אבל מה כבר קרה להם?

כאב לה כל הגוף. כאב לה לזוז. היא רוצה לשכב על המיטה ולא לעשות דבר. היא הושיטה את ידה אל הטלפון שלה ופתחה את המסך, רואה את התאריך ואת השעה. המבחן שלה. עוד שעה היא צריכה להיות בבית ספר כדי לעשות את המבחן במתמטיקה. היא תלך. אין לה ברירה. היא לא יכולה להבריז מזה.

אם לא תלך למבחן זה יהיה הסוף. היא תישאר כיתה וכל המבחנים שלמדה אליהם ואולי עברה אותם יהיו לחינם והיא אפילו לא תדע. היא חייבת ללכת והיא חייבת לעבור. היא חייבת לגרום להורים שלה להיות גאים בה, היא השתדלה כל כך בשבילם אבל קודם בשביל עצמה.

היא לא רוצה לאכזב אף אחד ולכן היא קמה בכוח ובאנחות כאב קטנות מהמיטה ישר אל חדר המקלחת. היא תעבור על החומר בדרך לבית ספר, עכשיו היא רוצה להתקלח ולשטוף מעצמה את הלילה האחרון והנוראי שעברה.

היא פשטה את בגדיה ועכשיו הגיע הזמן להוריד את הפלסטרים. היא פערה את פיה בכאב וכמעט בכתה בגלל מה שהרגישה. היא הרגישה נורא. היא פחדה אפילו להסתכל על זה. כשהסתכלה היא ראתה שני חתכים שבהחלט ישאירו לה צלקת. הם הצליחו. דילן הצליח. הם יישארו חלק מהחיים שלה לעד.

כשנכנסה להתקלח היא לא פתחה את הזרם עד הסוף כדי שלא יכאיב לה בחתכים. היא תצטרך לשים על זה תחבושת. זה ימשוך תשומת לב אבל היא כבר תדע מה להגיד, היא תחשוב על משהו.

כשסיימה להתקלח אחרי שכרכה סביב גופה מגבת הדבר הבא שעשתה היה לשים יוד על החתכים ולחבוש את היד שלה. זה שרף אבל היא תצטרך לסבול את זה בלי לבכות.

היא התלבשה והתארגנה ורגע אחרי שסיימה היא לקחה את התיק הקטן שלה, את מחברת מתמטיקה ויצאה לדרך מבלי לומר להתראות לאח שלה שהיה היחיד שנמצא בבית. כל הדרך לבית הספר היא עברה על התרגילים במתמטיקה, חוזרת עליהם ופותרת אותם בראשה.

היא הגיעה כמה דקות ספורות מוקדם יותר והייתה מרוצה. היא התיישבה בסוף הכיתה והמשיכה לעבור על החומר עד שביקשו לסגור הכל. היא שמה את המחברת בתיק והתחילה את המבחן אחרי שנתנו אישור.

שעתיים אחר כך, בשעה שתיים ועשרה אמרו לסגור הכל. היא בדיוק סיימה את התרגיל האחרון שלה וחשה בהקלה שהצליחה לעשות את המבחן, לא היה לה קל אבל גם לא קשה.

היא אספה את הדברים שלה והכניסה הכל לתיק, אחר כך זרקה אותו על גבה והתקדמה אל היציאה מהכיתה. היא אמרה להתראות למורה מתוך נימוס ואז יצאה. היא לקחה נשימה עמוקה ועצמה את עיניה. היא עשתה את זה. היא סיימה את כל המבחנים. עכשיו נשאר לחכות לתוצאות.

כל מה שהיא רוצה לעשות עכשיו זה לחזור הביתה, למיטה שלה ולישון, היא רוצה לבכות, לצרוח. היא רוצה לספר למישהו אבל... למי? כל מי שתספר לו בטח יגיד לה ללכת למשטרה ואם לא הם יעשו את זה בעצמם. היא זוכרת שהם אמרו לה שיש להם שתולים במשטרה. אין לה עם מי לדבר.

היא התחילה ללכת, יוצאת מבניין בית הספר ומתהלכת עד לשער. היא מסתכלת אחורה, לא יודעת בדיוק למה ואז עוברת את שער בית הספר והולכת הביתה. שתי רצועות התיק שלה על גבה, הטלפון שלה בכיס הקדמי של המכנס והיא בוהה בדרך.

תוך כדי הליכה היא מוציאה את הטלפון שלה מהכיס ובודקת מה השעה. היא מרימה את ראשה וצורחת בבהלה כשבחור שלא ראתה אף פעם לפני עומד מולה. היא נרתעת לאחור ונתקלת בבחור נוסף. שניהם לובשים שחור ולפני שהיא בכלל מבינה מה קורה מכניסים אותה בכוח לוואן שחור וכדי שתירגע, דקה או שתיים אחרי שהכניסו אותה לוואן הזריקו לה סם מרדים.

הם לא רצו בעיות. הם לא יתנו לה להתחמק כמו פעם קודמת. הפעם הם וידאו שאין שום אנשים בסביבה או מכוניות נוסעות. עכשיו הם יוכלו לקחת אותה כמו שהתכוונו לעשות מהתחלה וכמו שהבוס שלהם אמר להם.

הם לוקחים אותה לאחד שכולם קוראים לו ק'.

[מטרה: 85 הצבעות ומצטערת על הפרק הקצר הזה! ]

פרק הבא יעלה רגיל ביום חמישי.

U~^Ѓ