Horror Show

20

[ יום אחרי, יום שני, שעה: 13:11 ]

היא בדיוק סיימה להתארגן. היא לבשה מכנס קצר, שורט צמוד בצבע ורוד שמגיע קצת לפני אמצע הירכיים שלה וחולצה שחורה, מתחת לכל הלבוש הזה היא לבשה בגד ים. אותו בגד ים שלבשה כשהלכה עם חברות שלה לים. שערה היה אסוף לזנב סוס וחלק מהשיער שלה מקדימה גלש החוצה. היא שמה כפכפים, היא הולכת למבחן וזה לא שיהיו שם מלא ילדים.

בערך שבע דקות אחר כך אדם התקשר אליה, היא לא זיהתה את המספר שלו ולכן כשענתה היא ענתה בהיסוס. אחרי שאמר לה שהוא בחוץ והם ניתקו את השיחה היא שמרה את המספר שלו ושמרה אותו בתור: אדם. בלי דפוק או כינוי גנאי אחר כמו שעשתה לדילן, דילן באמת דפוק.

היא נעלה את הבית מאחורי מאחר ושוב הייתה לבד והתקדמה אל הרכב של אדם. לאחר שנכנסה היא סגרה את הדלת וחגרה חגורה, אדם יצא אל הכביש. "היי." הוא אמר לה. "איך את? לחוצה?"

"קצת." היא הודתה. "מה אם אני אשכח הכל?" היא מלמלה.

"היי תסתכלי עליי." הוא אמר. היא הרימה את ראשה אליו, הוא לרגע נסע לאט יותר, הם עדיין לא יצאו לכביש הראשי. "את לא תשכחי הכל, את למדת לזה אתמול ואת יודעת הכל כמו שצריך, אוקי? יהיה בסדר. אני מאמין שתצליחי."

היא חייכה אליו ואז גם הוא חייך. "יופי, תחייכי ושזה יישאר ככה כל היום." הוא הסיט מבט. מזל, כי אם הוא לא היה מסיט הוא היה רואה את הסומק הקל בלחייה. היא בהלם שהיא מסמיקה בגללו אבל זה לא משהו שהיא ממש יכלה לשלוט עליו.

היא הייתה מופתעת מהנחמדות שלו, היא הרגישה כאילו היו חברים ולא משהו אחר. היא לא הרגישה שהיא שונאת אותו והיא די כועסת על עצמה בגלל זה, הרי הוא רוצח. צריך לשנוא רוצחים לא לחבב אותם. היא מנערת טיפה את ראשה כדי להעלים את המחשבות האלה. היא צריכה להתרכז למבחן, היא מנסה לעבור על החומר בראשה.

"הגענו." הוא אמר ואז היא פערה את עיניה. איך הוא ידע בכלל איך להגיע לבית ספר שלה? היא לא כיוונה אותו בכלל... זה הכה בה תוך רגע, היא נזכרה שהם ביקשו ממנה לפני ששחרו אותה הביתה יום אחרי הרצח את הפרטים עליה, אחד מהפרטים היה הכתובת של הבית ספר שלה. "תתקשרי אליי או תשלחי הודעה כמה דקות לפני שאת מסיימת פה ואני אבוא לקחת אותך. בסדר?"

היא הנהנה. "תודה." אמרה ופתחה את דלת הרכב, יוצאת ועוקפת אותו. אדם פתח את החלון. "בהצלחה סמנתה." הוא קרא. היא הסתובבה אליו והודתה לו שוב, עד שנכנסה לבניין היא לא הסתכלה לאחור וכשהסתכלה הוא כבר לא היה שם, הוא נסע.

היא הסתכלה בדף שרשום בו את המספר הכיתה שהיא צריכה להיכנס אליה והלכה לשם. הדלת הייתה פתוחה, הם עדיין חיכו לתלמידים שיגיעו. הייתה שם מורה שלא הכירה, כנראה מורה שמלמדת את אחת השכבות האחרות, הרי היא לא עושה מבחן רק עם תלמידם מהשכבה שלה אלא גם תלמידים שתי שכבות מתחתיה.