Horror Show

27

[ יום אחרי, יום חמישי, שעה: 09:49 ]

כשהתעוררה לא היה לידה אף אחד. היא כיווצה את גבותיה וצמצמה את עיניה מאחר והשמש סנוורה אותה. היא התיישבה והסתכלה לצדדים כאילו שאם תעשה את זה ותבדוק שוב אולי הוא יהיה שם, כאילו לא ראתה אותו בטעות.

הוא לא היה שם. הוא הלך ואין לה מושג מתי כי היא נרדמה והוא היה איתה כשהיא נרדמה. עוד חמישה ימים בדיוק מהיום יש לה מבחן בביולוגיה, המבחן שלישי. אחריו יישארו שניים בלבד. היא בכלל לא למדה אליו והוא עוד כמה ימים מתקיים.

את היום הזה היא החליטה להקדיש ללמידה בלבד. היא ניסתה לא לחשוב על מה שהיה אתמול במופע האימים, היא לא רצתה לחשוב על אדם או על דילן, לא על ההורים שלה ואח שלה. על אף אחד.

היא קמה מהמיטה אל חדר המקלחת וצחצחה שיניים, שטפה פנים, אספה את השיער לזנב סוס מרושל ואז יצאה מהמקלחת. היא החליפה בגדים מאחר והייתה לבושה עם הבגדים שיצאה איתם אתמול.

היא ירדה למטה רק כדי לראות שההורים שלה עדיין לא יצאו לעבודה והם היו במטבח. אנדרו בטח ישן עדיין. היא התעלמה מהם כשפתחה את המקרר והוציאה חלב וגם כשלקחה קערה ודגנים. היא התיישבה בשולחן האוכל הקטן שבמטבח ואכלה בשקט. היא הרגישה את העיניים של ההורים שלה עליה.

"סמנתה." אבא שלה אמר. "אנחנו מעריכים את זה שהקשבת לנו ונשארת בבית אחרי שהלכנו." קולו רך. "את יודעת שאנחנו אוהבים אותך ואנחנו רק דואגים לך ורוצים בטובתך. אנחנו לא נגדך, אנחנו תמיד בצד שלך, את יודעת את זה נכון?"

סאם קפאה ובלעה את מה שהיה לה בפה לפני שהסתובבה והסתכלה עליהם מעבר לכתפה. שניהם במביטים בה בעיניים גדולות וחיוך קטן, אימא שלה מחייכת חיוך מתנצל. סאם הנהנה באיטיות והשפילה את עיניה לכמה שניות. "סליחה על מה שעשיתי. אני לא אעשה את זה שוב." היא אמרה.

"יופי." אבא שלה אמר. "אנחנו הולכים עכשיו, כשאנדרו מתעורר תגידי לו שיתקשר אליי בסדר?" אבא שלה ביקש והיא הנהנה. "ביי סמנתה." הוא התקרב ונישק אותה בראשה, היא חייכה גם כשאימה עשתה את אותו דבר והתנצלה על הסטירות שקיבלה ממנה אתמול.

בערך חמש דקות אחרי שההורים שלה יצאו מהבית הטלפון שלה צלצל. היא הסתכלה על המסך: דילן הדפוק. היא חייבת לשנות את השם הזה, מה שחסר לה זה שהוא יראה את זה בטעות. היא ענתה לו. "היי."

"היי, בוקר טוב." לפי קולו אפשר היה להבין שהוא מחייך. היא חייכה גם. "איך ישנת?"

"בסדר." היא ענתה. "מתי הלכת?"

"הייתי נשאר עד הבוקר אם ההורים שלך לא היו מנסים לפתוח את הדלת בלילה." הוא אמר. "לקח להם כמה רגעים עד שהם הצליחו לפתוח עם מפתח שהיה להם."