Horror Show

14

[ יום אחרי, יום רביעי, שעה: 18:49 ]

היא צריכה להיות אצל לי-אן בשעה שבע וחצי. לפני בערך עשר דקות היא התחילה לארגן לה תיק קטן עם בגדים למחר, מברשת שיניים, מסרק וזהו בעצם, היא לא צריכה שום דבר נוסף ללי-אן בטח יש משחת שיניים ודאודוראנט. היא לבשה מכנס קצר של בית, איתו היא תישן בלילה וגם עם חולצת הטריקו השחורה שעליה.

היא לא מתכוונת לטרוח ולשים נעליים אלא פשוט כפכפים, זה לא שהיא הולכת עכשיו לדגמן או לאיזה מועדון, רק לילה לבן עם החברות שלה. היא התקלחה לפני שהתחילה לארגן את הכל ובשעה שבע כבר הייתה מוכנה לצאת.

אבא שלה עדיין בעבודה והיא מחכה לו שיבוא כדי שיקפיץ אותה ללי-אן, מתחילת החופש היא לא ביקשה מההורים שלה אפילו פעם אחת שיסיעו אותה, הפעם היא ביקשה ולמרות שאבא שלה בטח כבר עייף הוא הסכים.

בשעה שבע ועשרים פחות או יותר אבא שלה הגיע וצפר כמה פעמים כדי שתצא אליו, היא לקחה את הדברים שלה, את המטען והטלפון ומהר ירדה למטה, מנשקת את אימא שלה ואומרת לה להתראות. כשיצאה מהדלת היא רצה אל הרכב עם הכפכפים שלה ואז מרוב ההתלהבות כפכף אחד ירד לה מהרגל, היא הייתה צריכה לעצור ולחזור צעד אחורה כדי לשים אותו שוב ואז לרוץ.

כשהיא פתחה את הדלת של הרכב היא ראתה את אבא שלה מחייך בשעשוע, היא צחקה ואז נישקה אותו בלחי אחרי שסגרה את הדלת. "היי אבא, איך היה בעבודה?" היא שאלה בזמן שחגרה חגורה והוא יצא אל הכביש. "רגיל." הוא ענה בעייפות וחיוך עצלני. "איך היה היום שלך?"

"בסדר." היא ענתה. "רגיל." היא אמרה בשעשוע.

הנסיעה עברה בשתיקה נעימה, הדבר היחיד שנשמע ברכב היה השירים מהדיסק ששם. היא דיברה עם חברות שלה בקבוצה והודיעה להן שהיא בדרך. ממה שהיא הבינה מלאני ולורן כבר אצל לי-אן ורק ספנסר, אלין וסאם לא.

כשסאם הגיעה ספנסר כבר הייתה שם ועכשיו כולם חיכו רק לאלין שהגיעה בשעה שמונה. גם היא, כמו סאם באה עם כפכפים והיא הורידה אותם ברגע שנכנסה אל החדר, היא הייתה מאופרת אבל בלי שום אודם על השפתיים.

כולן הרימו את ראשן וחלק הביטו מעבר לכתפן: "איפה היית?" כולן שאלו יחד. החיוך של אלין היה כזה גדול שהוא הלחיץ את כולן.

"בטח עם המלצר." מלאני אמרה בנונשלנטיות.

אלין לא ענתה, המשיכה לחייך חיוך מלחיץ ושמח והתיישבה במעגל שעשו הבנות על המיטה הגדולה של לי-אן. "הייתי עם המלצר." אלין אמרה ואישרה את מה שהן כבר בערך ידעו. מלאני חייכה בשביעות רצון, חלק נחרו וסאם חייכה, שמחה בשבילה שהיא מגיבה ככה בגלל המלצר.

"אפשר כבר לדעת את השם של המלצר החמוד?" לורן שאלה.

בדיוק כשאלין התכוונה לענות מלאני התפרצה: "לא משנה איך קוראים לו הוא תמיד יהיה המלצר. המלצר של אלין." היא קרצה. אלין גלגלה את עיניה בחיוך משועשע. "קוראים לו חביאר." היא אמרה בחולמניות. "והוא מושלם." היא העמידה פנים שהיא מתעלפת.