פרק 1

3.3K 86 17
                                    

-נקודת מבט אליסון-
״אלי.. אליסון קומי..״ אימי המאמצת נורה העירה אותי ״חמש דקות..״ נאנחתי וקברתי את ראשי בכרית ״אני הולכת להעיר את טום וחסר לך שאת לא קמה עד אז״ היא אמרה ונשקה לראשי וקמתי בסבל רב מהמיטה הנעימה שלי והתארגנתי לבית הספר. בבקשתי את שיערי השטני הארוך החלק עם הבקבוקים בקצה (מה שלקח הרבה זמן כי הוא מגיע לי לטוסיק) לבשתי חולצה שחורה קצרה וג׳ינס שחור עם קצת קרעים, וענדתי על צווארי את שרשרת לב מפתחת עם תמונה של הוריי הביולוגים, של טום התינוק ושלי קטנה יותר, אני לא אוהבת להתאפר הרבה כי אני אוהבת ללכת טבעי כמה שאפשר אז עשיתי פס של איליינר שחור בעיניים (שהבליט את צבען הירוק של עיניי) מרחתי רק קצת שפתון רק טיפטיפה צבע אדמדם קהה וענדתי על ידי צמיד שחור שעשוי מכמה צמידים מחוברים יחד ועליו תלויים ארבעה תליונים: מפרט, מקרופון, כפפת איגרוף ולב. קיבלתי אותו מההורים המאמתים שלי בתור מתנה לשנה החדשה ונעלתי נעליי אולסטארס שחורות. (כן אני אוהבת מאוד שחור) וירדתי למטה. ״אלי!״ טום חייך אלי וחיבקתי אותו ונשקתי לראשו ״בוקר טוב נסיך מוכן לבית הספר?״ חייכתי אליו והוא התבאס ״כן אבל כיתה ב׳ זה ממש קשה!״ ״אל תדאג אתה תבין הכל והכל יסתדר טוב מתוק?״ אמרתי והוא הנהן וחיבקתי את ההורים המאמצים שלנו נורה ווויליאם; אני לא קוראת להם אמא ואבא אבל טום כן. הוא לא זוכר את ההורים שלנו והם אמא ואבא בשבילו.. ״בוקר טוב נסיכה״ וויליאם ונורה אמרו וחיבקו אותי ״להסיע אתכם לבית הספר?״ וויליאם שאל והנהנתי.

״ביי תודה וויליאם״ ״ביי אבא!״ טום ואני אמרנו לוויליאם שהקפיץ אותנו לבית הספר ופגשנו בשער את צ׳ייס ואמה החברים הכי טובים שלי, וחיבקתי את שניהם וצ׳ייס הרים את טום על הכתפיים ״מה קורה גברבר?״ הוא שאל אותו וטום צחק ״מתרגשת לכיתה י״א אחותי?״ אמה שאלה ״לא ממש.. יותר מבואסת מהבגרויות״ עניתי ובצלצול הפריע לנו ״אלי את יכולה ללוות אותי לכיתה?״ טום שאל טיפה מפחד ״בטח יפה שלי בוא״ חייכתי חיוך מרגיע והחזקתי לו את היד וליוויתי אותו לכיתה למרות שאני יודעת שאני אאחר לשיעור שלי.. ״תתקשר אלי אם אתה צריך משהו טוב? בשביל זה קנינו לך טלפון״ חייכתי והא הנהן וחיבק אותי ״אוהב אותך אחות״ חיבקתי אותו חזרה ״גם אני אוהבת אותך יפה שלי שמור על עצמך טוב?״ ״בסדר ביי!״ הוא חייך ונכנס לכיתה ואני חיפשתי את מעבדת ביולוגיה.
נכנסתי לכיתה באיחור וגברת מרטין אמרה ״סליחה על האיחור גברת מרטין״ נכנסתי לכיתה והיא סימנה לי לבוא אליה להגיד לה למה איחרתי וסיפרתי לה שליוויתי את טום לכיתה כי לא רצה להיכנס לבד ביום הראשון.. היא חייכה אלי וחיבקה אותי וסימנה לי לשבת. היא המורה האהובה עלי; היא עזרה לי להתעקלם בבית הספר והיא ממש כמו אחות גדולה בשבילי. הלכתי לשבת במקום היחידי שהיה פנוי בקצה הכיתה. הוא בחור נאה במיוחד.. יש לו שיער שחור פרוע ועיניים בצבע ענבר והוא דיי שרירי והלסת שלו משורטטת באופן מושלם והא נראה כמו פסל של אל יווני. ״היי״ אמרתי והוא לא החזיר תשובה. או-קיי.. הוא ישב כמה שיותר רחוק מימני והתנהג ממש מגעיל.. לא יודעת מה יש לו.. הצלצול הגואל הגיע והוא קם מהר מהכסא מה שגרם לי לקפוץ ויצא מהכיתה. בחיי שהוא מוזר אפילו יותר מימני.. אבל למה הוא מתנהג אלי ככה? הוא אפילו לא מכיר אותי.. קיצר הוא מוזר. מוזר חתיך אבל מוזר.

My LoveWhere stories live. Discover now