My Love

פרק 5

״ממממ״ אני מתעוררת בנשיקות על צווארי בשקט כשאני מכורבלת בזרועותיו של ראיין ״בוקר טוב אהובה שלי״ לוחש לאוזני ואני מחבקת אותו ״אתה מושלם אתה יודע את זה?״ בהינו זה בזו באהבה ״כואב לך?״ ״לא ממש.. כאילו קצת אבל אני לא מתחרטת על זה.. אתה?״ ״ממש לא..״

ירדנו למטבח ונורה הסתכלה עלי במבט מחויך של ׳אני יודעת מה עשיתם אתמול בלילה׳ והסמקתי ושנינו והלכנו לפארק ״ראיין״ ״כן?״ ״בעוד יומיים.. יש לי קרב.. אתה רוצה לבוא? כאילו, אמט בא כי הוא המאמן שלי ואדוארד התלהב-״ ״אלי ברור שאני בא״

הגענו אליו הביתה והדלקנו חדשות:
׳צעירה בת 26 וצעיר בן 28 נמצאו בדירתם ללא רוח חיים. המשטרה מדווחת על רוצח סדרתי׳ קפאתי ולא. הצלחתי. לנשום.
״אליסון! אליסון תעצרי את הנשימה!״ ראיין ניער אותי ״אני..ה..לא..ה..יכולה..״ התחלתי לבכות וראיין נישק אותי ועצר לי את הנשימה והצלחתי לנשום והתפרעתי בבכי על חזהו ״אוי ראיין... מתי זה ייפסק..?!״ הוא חיבק אותי חזק יותר וליטף את גבי ״אני לא יודע..״ ״אבל אני אטפל בזה..״ מלמל לעצמו ״אלי את באה??״ אמט נכנס לחדר וניגבתי את הדמעות ״כן אני באה״ קמתי מראיין והלכתיים אמט לאימון...

-נקודת מבט ראיין-
״ראיין אנחנו צריכים לדבר איתך..״ קראלייל קרא לי לחדר העבודה שלו שם חיכו לי כולם חוץ מאמט שעבד עם אליסון ״אתה צריך להגן על אלי עכשיו יותר מאי פעם״ ״למה מצאתם את הרוצח?״ ״מצאנו אותו וחקרנו עליו והוא מנסה לרדוף אחרי אליסון בפרט. לפני מאה שנה היה לו סכסוך עם סבתא רבתה שלה״ אדוארד אמר והגיש לי תמונה ״למה יש לך תמונה של אליסון?״ שאלתי והוא הסתכל בעצב ״זו לא אליסון. זו הסבתא רבתה שלה״ ״הוא רוצה את אליסון. אבל מה הקורבנות האחרים קשורים?״ ״הבנות דמו לאליסון במראה והגברים רק היו במקום״ אליס אמרה ״ראיין אתה חייב לשמור עליה הוא מחפש את דמה״ ״ומה עם המשפחה שלה?!״ התחלתי להתעצבן ״להורים המאמצים שלה לא נשקפת כל סכנה״ ״ולטום?! היא תמות אם יקרה לו משהו!״ ״אני אשמור על טום״ קול נשמע מאחורינו הסתובבנו והופתענו לראות את רוזלי ״בטוח?״ אסמה שאלה ״הוא מקסים..״ ונזכרתי באהבתה של רוזלי לילדים ״בסדר״..

-נקודת מבט אליסון-
הגיע הקרב ועמדתי לעלות לזירה ולפתע יד משכה אותי אחורה וזה היה ראיין ונישק אותי ״תיזהרי״ ״אל תדאג״ חייכתי ועליתי לזירה במבט רצחני והסתובבתי לאדוארד וסימנתי לו שאני זוכרת להגן על צד הימני שלי והוא הנהן מחויך ואמט הרים לי אגודל והפעמון צלצל.
מולי עלה מישהו בגודל של אמט עם מלא קעקועים וזלזול בעיניים ובחנו אחד את השנייה. יש לו פצע בכתף והקרסול שלו נפוח סימן שאם אבעט בו מספיק חזק אוכל לשבור לו אותו. התחלנו להילחם.

עמדתי בעמדת הגנה וכששלח את אגרופו התחמקתי ממנו ונתתי לו אגרוף לבטן ובעיטה לקרסול והוא נתן לי אגרוף לבטן וללסת וירד לי דם מהפה. אווץ׳. נגמר הסיבוב הראשון והלכתי לאמט שאמר לי ״תני לו בקרסול״הוא תפס אותי והשכיב אותי על הרצפה וחנק אותי עם מרפקו אז לקחתי תנופה והפכתי אותנו כך שאני יושבת עליו מרתקת את ראשו לרצפה בעזרת רגליי ושברתי לו את הקרסול בידיי והוא צעק מכאב והוא הרביץ לי בצלעות וככל שהכאיב לי יותר, הידקתי את אחיזתי בצווארו עד שנהייה אדום ולא הצליח לנשום והידקתי את רגלי יותר ויותר יד שהרים את ידו לכניעה וניצחתי. ירדתי ממנו והלכתי עם אמט לחדר הלבשה ״אחותי כיסחת לו את הצורה גאה בך״ אמט ואני הצמדנו אגרופים וראיין נכנס ״אלי את בסדר???״ ״כן תרגע, כולה שברתי כמה צלעות ופתחתי את השפה״ הוא התנפל עלי בחיבוק ״הוא היה עצום אל תדאיגי אותי ככה״ ״וואו אחי איך רואים שלא היית בקרב לפני״ אדוארד בא אלי וחיבק אותי ״שמרת על הצד הימני יפה״ ״תודה ועכשיו בואו נלך לאכול אני מורעבת!!״