קמתי בבוקר בלי חשק ללכת לבית הספר "אליסון מה קרה לך אתמול?" "ראיין נפרד ממני.." חיבקתי אותה "לא נורא יפה שלי את תתגברי.. את רוצה לא ללכת לבית ספר היום?" "לא אני אלך.. אני צריכה את אמה וצ'ייס לידי.." "טוב מתוקה שלי, אם את צריכה משהו אני מרשה לך לחזור הביתה" "תודה נורה.. אני אוהבת אתכם מאוד.." "גם אנחנו אותך יפה שלי.. עכשיו תתארגני ואקפיץ אתכם לבית הספר" חייכתי אלה חיוך עצוב והיא לקחה אותי ואת טומי לבית הספר..
הלכתי ללוקר ואמה ניגשה אליי "את בסדר?" "כן, איפה צ'ייס?" "חולה הוא לא יבוא גם מחר" "אה טוב.. בואי נלך לשיעור" אמרתי והיא חיבקה אותי. כשהסתיים השיעור הלכנו שתינו לקפיטרייה והתיישבנו בשולחן אחת מול השנייה "הוא בוהה בך" אמה לחשה לי "שיהייה לו בכיף.." אמרתי בעצב ויכולתי להרגיש את המבט שלו עליי "נמאס לי אני הולכת אליו" אמה התעצבנה "אמה דיי" היא הלכה לשולחן של הקאלנים ותפחה לראיין על הכתף "פעם אחרונה שאתה פוגע בה ברור?! אני לא צריכה לראות את החברה הכי טובה שלי בוכה שעות בגלל מפגר כמוך שלא יודע להעריך מה שיש לו בידיים" היא דפקה עם אצבעה על חזהו והיה לה מבט רצחני וכבר לא היה לי כוח להתמודד עם זה עכשיו והדמעות איימו לצאת החוצה, אז פשוט לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהר מהקפיטריה כשאמה והקאלנים מסתכלים והלכתי ברגל הביתה והתחלתי לבכות.. "אלי!" שמעתי קול מאחורי אבל התעלמתי ממנו והמשכתי ללכת "אליסון!" הסתובבתי "מה אתה רוצה אדוארד?" אמרתי בקול שבור מבכי ואדוארד שלח את ידו לנגב לי את הדמעות "אלי אני יודע שראיין פגע בך אבל בבקשה אל תתעלמי מאותנו" הביט מתחנן ופשוט חיבקתי אותו חזק ובכיתי והוא אימץ אותי לחיקו "למה הוא עשה את זה אדוארד?" בכיתי בלי הפסקה "כדי לשמור עלייך.." "ממה בדיוק מעצמו? מכם? אדוארד בחיי שלא איכפת לי מה אתם וזה גם לא מעניין אותי כי אני סומכת עליכם ואוהבת אתכם, אתם המשפחה השלישית שלי.. אבל אני יותר פגועה מהמילים שלו מאשר השקר שלו.." חיבקתי אותו יותר חזק והוא חיבק אותי חזק יותר "אלי את לא יודעת כמה קשה לו עם מה שהוא עשה.." "אל תתחיל עם זה אפילו אדוארד. הוא לא צריך דובר, הוא צריך להיות גבר ולדעת לבקש סליחה לא לשלוח את אח שלו לעשות את זה." התנתקתי מהחיבוק והלכתי ברגל הביתה והתלבשתי בבגדי ספור ולקחתי את התיק והלכתי למתאו
התאמנתי כמו משוגעת ומתאו עצר אותי "אלי זה מספיק להיום תלכי לנוח" הוא תפח על כתפי והנתגדתי "אני בסדר גמור, אני ממשיכה להתאמן לקראת חצי מחר" "רק אל תתאמצי יותר מידי, את הרי המתאגרפת הכי טובה שלי" "תודה" השבתי וחזרתי לקרוע את השק
**********************
חצי הגמר היום ומתאו עמד בצד הזירה במקום אמט וראיתי שרק אדוארד ואמט באו לצפות בי.. אני מבקשת מנורה לא לבוא כי היא במילא שונאת לראות אותי נפגעת.. עליתי לזירה ובא מולי בחור שנראה שנה או שנתיים מעליי וסרקנו אחד את השנייה ועשיתי את עצמי כאילו רגלי הימנית פגועה והוא חייך אז נראה לי שהוא קנה את זה. הפעמון צלצל והוא בא לתקוף את צידי הימני אבל הדפתי אותו ובעטתי בו ברגלי הימנית לפנים והוא שבר את האף ומיד אחרי זה תפסתתי בידו והפלתי אותי על הגב מעצבת את פניו מחדש, והוא הפך אותנו וחנק אותי במשך עשר שניות וכבר נהיתי אדומה מחוסר אוויר וניסיתי את הטריק החדש שאמט לימד אותי. בכל כוחי הרמתי את רגליי והתגלגלתי אחורה וידיו התעקמו ובבת אחת סובבתי אותן ונשמע 'קליקקק' ופרקתי לו את שתי הידיים והוא נכנע.
לאחר שהשופט הכריז עלי כמנצחת לא התרגשתי ולא הבעתי רגשות. עמדתי בפרצוף קר ואדיש והלכתי לנגב את הדם משפתיי ומלחיי ואדוארד ואמט נכנסנו "היית טובה! ראיתי שהשתמשת במהלך שהראיתי לך!" אמט התלהב ואני נשארתי עם אותו פרצוף קר ואדיש "תודה." אמרתי ופניתי ללכת "אלי מה קורה למה את כבר לא מחייכת?" אמט שאל ועניתי "אין לי יותר סיבה לחייך." אמרתי והלכתי וחשבתי לעצמי "ראיין היה הסיבה שלי לחייך ועכשיו הוא לא פה" הגעתי הביתה והלכתי לחדרי לישון
-נקודת מבט אדוארד-
ראיין מסתגר בחדרו כל יום מאז הפרידה שלו ושל אליסון וממש חבל לי.. אליסון היא אחותי החדשה.. אמט ואני הולכים אליה עכשיו אחרי הקרב ואמט מתלהב אבל אז שואל אותה למה היא לא מחייכת יותר והיא עונה בפשטות "אין לי יותר סיבה לחייך." ושמעתי אותה חושבת "ראיין היה הסיבה שלי לחייך ועכשיו הוא לא פה" נעצבתי מזה והלכתי לחדר שלי ושל בלה "אדוארד מה קרה? אלי נפצעה בקרב?" בלה שאלה אותי וישבה איתי על המיטה "זה פשוט נורא, ראיין לא צד ואליסון הפסיקה לחייך. היא חזרה לאותו מבט קר ואדיש שהיה לה לפני.." "זה יעבור לה.." "זה לא יעבור יפה שלי את לא מבינה, דיברתי עם ג'ספר והוא אמר שהוא הרגיש כמה אהבה הייתה לאליסון כלפי ראיין בקפיטרייה והיא לא תפסיק לאהוב אותו. היא ישנה בלילה עם תמונה שלה ושל ראיין לידה ובוהה בתמונות שלהם יחד בטלפון והיא לא מורידה את התליון שהביא לה. הם נועדו זה לזו אני נשבע, הם מרגישים אחד אל השנייה את מה שאני הרגשתי אלייך כשנפגשנו. אליסון לעולם לא תפסיק לאהוב את ראיין. אני מקווה רק שהוא ישה עם זה משהו בזמן כי הסכנה מתגברת יותר ויותר והא צריכה להיות מוגנת" אמרתי לבלה והיא הסכימה איתי "אתה חייב לדבר עם ראיין" היא אמרה והנהנתי ושקעתי חזרה במחשבות
YOU ARE READING
My Love
Vampireאליסון פארקר- עוברת לעיירה פורקס לאימוץ הייתה לה ילדות קשה מאוד, היא אוהבת לשיר ולנגן והיא מתאגרפת. יש לה אח קטן ושמו טום והורייה נרצחו לנגד עיניה כשהייתה בת 10. היא אדם קר ואדיש חוץ מלחבריה הקרובים, לא סומכת על אנשים בקלות ואף פעם לא בוכה. ראיין ק...
