My Love

פרק 24

קמתי באמצע הלילה בבהלה והתחלתי לבכות "היי יפה שלי מה קרה?" ראיין ליטף את פניי וניגב את הדמעות "כואבת לי הבטן.." אמרתי והחזקתי בבטני "תשכבי חזרה אלי הכל בסדר" אמר ושכבתי חזרה על המיטה כמו שאמר. הוא הכניס את ידו תחת חולצתי וליטף לי את הבטן "יותר טוב?" שאל ונישקתי אותו "הרבה יותר טוב"....

"וואו את מאמינה שמחר מסיימים י"ב??" שאלתי אץ אמה כשהלכנו לקניות יחד. הרבה זמן לא היינו רק אנחנו לבד.. "כן וואי!! אה ואני צריכה לספר לך משהו! פגשתי מישהו ממש ממש חמוד ואנחנו.. ביחד.." אמרה והסמיקה "מההההה??? ולא סיפרת לי?? כמה זמן??" הסתכלתי עליה בפליאה "חודשיים?" אמרה ונתתי לה כאפה קטנה בראש "איי נו מה את כועסת את היית עם ראיין כל הזמן הזה" אמרה וחיבקתי אותה "זה בסדר אבל פעם הבאה שקורה משהו אני הראשונה שאת מספרת לה!" אמרתי וצחקנו והחכנו לסרט וגלידה..

"אני לא מאמינה שהם הרגו לי את טוני!!!!" ניגבתי את הדמעות ויצאתי עם אמה לראיין שיאסוף אותנו "זה רק סרט תרגעי" אמרה והדמעות זלגו שוב "זה לא סתם סרטטט הם הרגו לי את טוניייי לא יהייה יותר איירון מןןן😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭" בכיתי וראיין רץ אלינו וחיבק אותי "מה יש לה??" שאל את אמה בעודי בוכה לחזהו "הרגו את איירון מן בסוף הסרט" "זה כזה עצובבבבבב" יבבתי והוא חיבק אותי "אל תבכי בייב זה רק סרט אחרי הכל.." ליטף אותי וכשהורדנו את אמה בבית נסענו אליו.

"אלי מה קרה??" אסמה שאלה כשנכנסנו הביתה וראתה את פני האדומות מבכי "הרגו לה את איירון מן בסוף הסרט" ראיין אמר ונתתי לו מרפק לצלעות "שתוק זה לא מצחיק זה עצוב" אמרתי בגיחוך ולאט לאט נרגעתי מהבכי "את רוצה שנצא לאנשהו בערב?" ראיין שאל בזמן ששתיתי מים "אפשר לים?? הרבה זמן לא הייתי בים" הנהן וישבנו לשחק בקלפים בעוד אליס ואדוארד משחקים שח מט "אני מוותרת ניצחת!" אליס נאנחה ואדוארד חייך חיוך ניצחון. את כל המשחק הם שיחקו בראש אני חושבת, הם הזיזו אולי שלושה חיילים כל המשחק וזה היה ממש מצחיק לראות אותם ככה כי אליס חזתה מה אדוארד יעשה והוא קרא לה את המחשבות וזה היה הורס!!

״מי מיכם כותב הכי טוב? אני צריכה עזרה בלכתוב נאום למחר בטקס הסיום" שאלתי ואדוארד ובלה ניגשו איתי למרפסת "אין לי מושג למה אמרו לי לנאום בכלל אני פה רק כמה שנים ויש אנשים יותר ותיקים מימני" "אולי כי המנהל רצה?" בלה שאלה והתחלנו לכתוב..

"בלה יש לי שאלה.." אמרתי ונשארנו לבד במרפסת "כן הכל טוב?" שאלה והנהנתי "את התחתנת עם אדוארד כשסיימתם את הלימודים נכון?" היא המהמה בחשד "למה?" "לא סתם.. תודה בכל מקרה" אמרתי ואדוארד לקח אותי הביתה "אוף איפה החולצה הזאת כבר?!" נאנחתי והפכתי את הארון וראיין נכנס עם מבט רציני על פניו "בייב הכל טוב?" שאלתי והוא לא זז. הפרצוף שלו נראה מפחיד ואני נרתעת קצת "מישהו היה כאן." אמר והסתכלתי עליו מבולבלת "רק אני הייתי כאן ראיין מה יש לך?" שאלתי והוא התעלם ואחרי דקה אדוארד ואליס הגיעו "מה יש לכם תגידו" לחשתי "מישהו היה כאן." אדוארד אמר נאנחתי "כן גם ראיין אמר את זה עכשיו מישהו מיכם מוכן להסביר לי מה הולך פה?! מי היה בחדר שלי??" נאנחתי "ערפד. שאנחנו לא מכירים." אליס אמרה ״שמת לב שמשהו חסר לך בחדר או בבית?״ אדוארד שאל ״כן החולצה הכחולה שלי שאני לוקחת לים אני לא מוצאת אותה״ אמרתי ואדוארד הניח את ידו על מצחו בתסכול והבנים חזרו לביתם ואליס נשארה איתי ״אליסון רדי למטה האוכל מוכן!״ נורה צעקה מלמטה ״אליס את נשארת?״ שאלתי והיא הנהנה וירדנו במדרגות ״נורה אליס יכול לאכול איתנו?״ שאלתי וברור לי מה היא תגיד ״ברור! אליס היא בת בשבילנו בואי שבי לבריאות!״ חייכה וחיבקה את אליס והתיישבנו לאכול. אחרי הארוחה אליס אמרה שהיא נשארת לישון אצלי וכמובן שהסכמתי ודיברנו הרבה עד שעיניי החלו להיעצם..

דם.
בכי.
כאב.
צרחות.
זה כל מה שאני חווה כרגע.
אני שומעת צרחות ומגלה שהן שלי בעוד הדמות שהתאמצתי כל כך לשכוח מופיעה מולי ״אני מבטיח. רק אותך ואלך לי לדרכי״ אמר בעודי מחזיקה בבטני המדממת ״ראייןןןןןן!!!!!!״

״אליסון! אליסון תרגעי!״ שמעתי את אליס קןראת לי ומנערת אותי מחלום הבלהות הזה ״ראיין..״ התחלתי לבכות והיא חיבקה אותי ודיברה למכשיר טלפון קטנטן מהר וחלש כך שלא יכולתי לשמוע מה שאמרה ותוך שלוש שניות אליס נעלמה וראיין הופיע במקומה. הוא ניגש אלי וחיבק אותי חזק ״מה קרה אהובה שלי?״ שאל ובכיתי לחזהו ״איפה היית?.״ חיבקתי אותו חזק, מפחדת לעזוב והוא נשק לראשי ״הסיוטים חזרו?״ שאל והנהנתי והחזקתי בבטני; הוא הבין והכניס את ידו תחת חולצתי וליטף את בטני שוב.. ״איפה היית? אני לא יכולה לישון בשקט כשאתה לא כאן אל תלך שוב..״ אמרתי בתקיפות וחיבקתי אותו חזק ״אני לא הולך לשום מקום אהובה שלי.. אף פעם..״ נשק ברוך לשפתיי וליפפתי את רגלי סביב אגנו וחיבקתי אותו חזק, לא רוצה לעזוב והוא הידק את החיבוק ושתל נשיקות רכות צווארי וככה נרדמתי, שינה ללא סיוטים..