My Love

פרק 7

-נקודת מבט ראיין-

ניגנתי בחדר וחשבתי על איך אגן על אלי מפני הערפד שרודף אותה.. אם היא לא הייתה מכירה אותי כלום מזה לא היה קורה והוא לא היה מוצא אותה.. "אליס" הלכתי לסלון ואליס הסתובבה אלי "איפה אליסון תהייה עוד חמש דקות? היא עצמה את עינייה ולאחר כמה רגעים פתחה אותן ואמרה "ביער מחכה לך" מה היא עושה ביער? רצתי לפי הריח שלה ליער והיא עמדה בקרחת היער עם אגרופים קפוצים "אני יודעת שאתה פה" היא אמרה ויצאתי "אני צריך להגיד לך משהו" אמרתי והתקדמתי אליה "גם אני" היא אמרה "אתה קודם" היא המשיכה, ואני מנסה להוציא את המילים מהפה

-נקודת מבט אליסון-

אמרתי לו שהוא קודם והוא שתק ולקח נשימה עמוקה.. "אנחנו צריכים להיפרד" הוא אמר ואני קפאתי ודמעות עלו בעיניי "א..אתה רוצה להיפרד מימני?" גמגמתי "כן. תראי אני מצטער אבל אני הבנתי שאת לא מספיק טובה בשבילי ואני רוצה להיפרד ממך. את לא ראוייה לי ואני לא רוצה אותך יותר" הוא אמר "עכשיו מה רצית להגיד?" העצבים געשו בתוכי "רציתי להגיד לך שאני יודעת מה אתה. מה כולכם באמת." הוא חיכה שאמשיך "אתם ערפדים." אמרתי והוא קפא "ואת מפחדת?" הוא שאל בזהירות "לא, וזה לא משנה לי מה אתה ומה המשפחה שלך. מה שמשנה לי זה שהיית קר אליי והכי גרוע ששיקרת לי." אמרתי ודמעה אחת זלגה על לחיי והאחרות הצטרפו אליה "אתה הבטחת לי שלא תסתיר ממני כלום, ואני סמכתי עליך וחיכיתי שתבוא ותספר לי מה עובר עליך וחבל לי שהייתי צריכה לגלות בעצמי. ועכשיו אתה נפרד מימני? אני לא מאמינה לך. תסתכל לי בעיניים ראיין קאלן ותגיד לי שאתה לא אוהב אותי יותר!" אמרתי והוא התקדם אלי, במרחק נשימה מפי והסתכל לי בעיניים במבט אדיש "אני לא אוהב אותך יותר אליסון" הדמעות התחילו לזלוג ללא הפסקה ואמרתי בקול שבור "הבנתי.." והוא הלך משם במבט קר ואני נפלתי על ברכי, קברתי את ראשי בידיי ובכיתי בלי הפסקה..

הלכתי הביתה ונכנסתי ישר לחדר "אלי מתוקה למה את בוכה?" נורה שאלה ועליתי לחדרי והתקשרתי לגברת מרטין "הלו?" "אריאל אני יכולה לבוא אליך?" אמרתי לה בקול רועד "בטח בואי" ויצאתי אליה מתעלמת מנורה בסלון. הגעתי לביתה של אריאל והיא פתחה לי את הדלת והבעת פנייה הייתה מבוהלת והיא ישר חיבקה אותי והובילה אותי לשבת בסלון ,אלי מה קרה??" "אני מצטערת על איך שדיברתי אליך בשיעור.. אני.. אני.." המשכתי לבכות "הוא נפרד ממני.." בכיתי ללא הפסקה והיא חיבקה אותי "אני מצטערת יפה שלי אבל שתדעי שיבואו עוד בחורים אחריו, את תתגברי.." "אני לא רוצה אף אחד אחר אני רוצה אותו!" התייפחתי ואחרי שעה בערך הודיתי לה והלכתי הביתה וכתבתי לאמה וצ'ייס

'😊😠🤪🤣🤣❤הטוב הרעה והמשוגעת'

אני: אני צריכה לדבר איתכם דחוף. מקרה חירום

צ'ייס: מה קרה??? תעני דחוף

אני: ראיין נפרד ממני

אמה: אתם אצלי בעוד חמש דקות!! אני מחכה

הלכתי לאמה וצ'ייס כבר היה שם והם חיבקו אותי ושוב התחלתי לבכות ואמרתי להם "הוא אמר שאני לא מספיק טובה בשבילו ולא האמנתי לו שהוא רוצה שניפרד, אז הכרחתי אותו להסתכל לי בעיניים ולהגיד לי שהוא לא אוהב אותי וככה הוא עשה.." הם היו בשוק טוטאלי וחיבקו ועודדו אותי, ואחרי שעתיים הודיתי להם הלכתי הביתה והרדמתי את עצמי בבכי, מחבקת תמונה ממוסגרת שלי ושל ראיין..

-נקודת מבט ראיין-

"אני לא אוהב אותך יותר אליסון"

הסתכלתי לה בעיניים, מתאפק לא להראות כאב. אני יכול לראות בעיניים שלה כמה כואב לה שהסתרתי ממנה. שיקרתי לה. נפרדתי ממנה. זה הדבר הכי קשה וכואב שעשיתי כל שנותיי.. נכנסתי הביתה ישר לחדרי והתחלתי לנפץ על הרצפה תמונות ממוסגרות שלי ושל אליסון, תפסתי את ראשי בידי ואני נשמע שאם הייתי יכול לבכות הייתי בוכה את הנשמה שלי "מה עשית?!" אדוארד נכנס לחדרי עצוב.. הוא בטח קרא את המחשבות של אליסון "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות מהרגע שהערפד הזה הגיע לפורקס" "חתיכת אידיוט מה חשבת לעצמך?! עכשיו היא עוד יותר לא מוגנת ממה שהיא הייתה כשאנחנו היינו איתה!" "מה אתה רוצה מימני! אתה עשית את אותו הגדבר לבלה כשערפדה חולת נפש רדפה אחריה אז אל תגיד לי שאתה יותר טוב." אמרתי והוא יצא מהחדר.. אוי אליסון.. מה עשיתי.....