My Love

פרק 35

״אליסון.״
״ארתור.״
~~~~~~~~~~~~~
ארתור בוא בן הדוד החורג שלי (כי אומצתי מובן) והוא האדם השנוא עליי בעולם!!! הוא בלונדיני מתולתל עם עיניים כחולות והוא בחור נאה אבל הוא כזה פלוץ וחש את עצמו והאופי שלו מסריח כמוני אחרי קרב! הוא חושב שבגלל שאני מאומצת אני נחותה ממנו ומציק לי ולראיין בזמן שהוא עובר בין מיטות.
״אני רואה שעדיין לא נפרדתם״ אמר בזלזול ״לא, אני רואה שהבאת את הזונה הקבועה שלך שוב״ אמרתי והוא חייך חיוך מפגר ״איך החבר שלך לא זרק אותך עדיין? מהוא מוצא בכלבת אשפתות כמוך?״ אמר וכשבאתי להרביץ לו ראיין תפס אותי והתיישבנו לאכול.

בזמן האוכל ראיין שילב את ידו בידי ואני חייבת לציין שזה דיי הרגיע אותי; נורה וראיין צחקו מלא ועדיין מחמם לי את הלב לראות שהחבר שלי וההורים המאמצים שלי מסתדרים.. ״אלי אפשר מים?״ תומי שאל ותיקנתי אותו ״אפשר מים ב..?״ ״בכוס״ אמר והתפוצצו מצחוק ״אוי נסיך.. גם אתה ראית את הסרטון?״ צחקתי והוא הנהן וחייך עם פה מלא לזניה.

״אלי מותק את יכולה לעזור לי עם הקינוח?״ נורה שאלה ״בטח״ קמתי מהכיסא לא שוכחת לנשק את לחיו של ראיין והלכתי עם נורה למטבח ״אליסון אני צריכה לדבר איתך על משהו..״ נורה אמרה בדאגה ״מה קרה הכל טוב?״ שאלתי בדאגה ״זה פשוט ש.. מאז שהתחלת לצאת עם ראיין אני יודעת שהפסיקו לך הסיוטים והתקפי החרדה אבל.. את כבר בקושי איתנו ויש לי תחושה שאת תעלמי לי בקרוב..״ אמרה ועיניה נצצו ״אני לא הולכת לשום מקום נורה״ מחיתי דמעה שזלגה לה ״אני לא אוסרת עלייך לעזוב, רק.. תגידי לנו לפני אנחנו נרצה להיפרד..״ אמרה וחיבקתי אותה ״בסדר.. תודה שאת דואגת..״ נשקתי לחייה והבאנו את הקינוחים לסלון והתיישבתי על ראיין ״וויליאם אני יכול לדבר איתך שנייה?״ ראיין שאל ויצא איתו למרפסת. וויליאם מחבב את ראיין מה שהוקל לי מיד כשהכרתי בינהם..

כשהם חזרו אחרי רבע שעה כזה תומי כבר נרדם ונורה דיברה עם ארתור והשפוטה המנותחת ואני נאנחתי בשיעמום וכאבה לח הבטן ״תודה שחזרתם באמת..״ מלמלתי וראיין חיבק אותי חזק ״אני לא מרגישה אני עולה להתקלח״ אמרתי וראיין דאג ואחרי שסימנתי לן שאני בסדר הוא חזר לדבר עם נורה..

אחרי המקלחת לבשתי גופייה וטרנינג והרגשתי שהבטן מתהפכת לי ורצתי להקיא את כל הארוחה של מקודם אל האסלה ואוטומטית התחלתי לבכות, זה תמיד קורה כשאני מקיאה ״שש.. תוציאי הכל יפה שלי..״ ידו של ראיין הזיזה את שיערי לאחור והשנייה ליטפה את גבי במעגלים איטיים ״אני שונאת להקיא.. קשה לי לשיר אחר כך״ שטפתי את פי והשענתי על חזהו של ראיין ״אני עייפה.. אפשר ללכת אליך? ארתור נשאר לישון ואל תדאג נעלתי את החדר שלי. שלא יזדיינו לי בחדר״ אמרתי והוא נראה מופתע מפליטת הקללה שלי ״נו כלבת אשפתות חוזרת לבית הקברות לאמא הזונה שלך? שוקלת להצטרף אליהם?״ ארתור אמה ולי זה הספיק. ״תגיד לי מי אתה חושב שאתה?! שתקרא לאמא שלי זונה! אל תגרום לי לדבר על אמא שלך שבאמת נותנת לכל אחד! כל פעם כשאת בא לפה אני שותקת ומתאפקת לא לפרק לך את הצורה אבל דיי מספיק לי! את חתיכת נאד נפוח שחושב שכל העולם שייך לאמא הזונה שלו אז אני עכשיו הולכת ומקווה לא לראות אותך כשאני אחזור אחרת אני אטפל בך בעצמי!!״ חשפתי אות על הקיר וראיין הודה לוויליאם ונורה והוציא אותי מהבית ותוך שלוש שניות היינו בדשא ליד הבית שלו