אני הולכת בתוך היער ומגיעה לצוק. איך הגעתי לכאן? "אני מבטיח. רק אותך ואלך לי לדרכי" אני שומעת קול מאחוריי ומסתובבת "לא.. אתה אמור להיות מת.." רק אותך ואלך לי לדרכי" "מה? לא אני הוזה אתה מת!" הוא מתחיל להתקדם לעברי "רק אותך ואלך לי לדרכי" הוא טופס בצווארי ומרים אותי אל מעל התהום של הצוק "לא זה לא אמיתי! בבקשה תוריד אותי! זה לא אמיתי.. זה לא אמיתי.." הוא מוריד יד אחת, ואני תלוייה על ידו מעל התהום "ד"ש לסבתא" הוא לוחש לי ועוזב את היד ואני נופלת לתוך התהום החשוכה "לאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!"
"לאא!!" אני קמה בבהלה מהמיטה וראיין נכנס מהר "היי.. היי.. אני פה זה רק סיוט הוא מלטף את פניי ואני מנגבת דמעה ומחבקת אותו "אלי מה יהייה כבר שבוע את עם אותו סיוט.." "זה בסדר בוא נלך לבית ספר היום אני פשוט רוצה לשכוח את זה. טוב?" הוא לא ענה "ראיין. טוב?" הוא הנהן והתארגנו לבית ספר ואדוארד בא לקחת אותנו "שחכתי את התיק בבית אני אגיע כבר אחר כך" ראיין אמר ונתתי לאדוארד חיבוק בוקר טוב
"אני יכולה לשאול משהו?" שאלתי את אדוארד והוא הנהן מרוכז בכביש "כשכמעת מתתי.. יכול להיות שראיתי את ראיין בוכה?" שאלתי ונראה שהוא גם מתוסכל מכל מה שקרה שם "כן תביני, ראיין מאז ומתמיד היה הכי.. אנושי.." אוקיי.. "לא הבנתי" "הוא תמיד היה רגיש יותר מכולם ומגיב לגרויים יותר מכולם אבל מעולם לא חשבנו שהוא מסוגל לבכות. קארלייל לקח את הדמעה שלו לבדיקה והיא יצאה אנושית לחלוטין" "וואו.. והוא הערפד היחידי שהצליח לבכות? מעולם?" הוא המהם והגענו לבית הספר "ביי תודה אדוארד תראה" "ביי" נפדנו לשלום בחיוך והלכתי לשיעור ספורט "אממ המאמן? יש לי אישור רפואי לא להשתתף בשיעור" אמרתי והוא פקפקן כתמיד שאל "חוץ מהאישור יש לך הוחכה?" נאנחתי והרמתי את החולצה קצת מעל הבטן כדי שיראה את התחבושת והוא הרגיש לא נעים ולדעתי בצדק "את יכולה ללכת לספריה אין לך למה לשבת בצד כל השיעור" הנהנתי והלכתי לספרייה.
עמדתי ופתחתי את הספר על היצורים והגעתי לפרק על הבאנשי שעניין אותי דווקא וסגרתי בבת אחת את הספר ככשמעתי קול מאחוריי "סליחה?" הסתובבתי והצמדתי את הספר לחזי במין חיבוק כזה וראיתי מספר אנשים שלא פגשתי מימי. אחד גבוה יחסית, שחמחם כזה עם שיער שחור וקעקוע של שני פסים על היד, אחד נמוך ממנו קצת עם שיער חום וחולצה משובצת, בחורה ג'ינגית עם עיניים ירוקות, בחור קצת יות גבוה ממני עם עינים כחולות ושיער חום שטני, בחורה אחת עם שיער חום חולי כזה ועינים שחורות, בחורה שנראית ממוצא יפני ובחור גבוה ושרירי עם עיניים כחולות שנראה אדיש למדיי. "אפשר לעזור?" שאלתי אותם והבחור עם הקעקוע ניגש אליי "הי אני סקוט את יכולה לעזור לנו?" "אני אליסון" הוא נראה עצוב למשמעהשם אבל המשכתי "איך אפשר לעזור?" הבחורה הג'ינג'ית ניגשה אליי ואמרה "אני לידיה, את יודעת איפה נוכל למצוא את ראיין קאלן?" קפאתי למשמע השם והתחלתי לחשוד "תלוי." "תלוי במה?" הבחור ששמו סקוט שאל "תלוי למה אתם צריכים אותו" אמרתי ולידיה חייכה אליי "אנחנו חברים שלו" "או-קיי.. בואו איתי" חייכתי כי הם לא יודעים מה אני אעשה:) והם באו אחריי לקפיטריה ובאנו מאחוריי ראיין שישב עם הגב אלינו.
YOU ARE READING
My Love
Vampireאליסון פארקר- עוברת לעיירה פורקס לאימוץ הייתה לה ילדות קשה מאוד, היא אוהבת לשיר ולנגן והיא מתאגרפת. יש לה אח קטן ושמו טום והורייה נרצחו לנגד עיניה כשהייתה בת 10. היא אדם קר ואדיש חוץ מלחבריה הקרובים, לא סומכת על אנשים בקלות ואף פעם לא בוכה. ראיין ק...
