My Love

פרק 25

אחרי הלילה הקודם ראיין לא זז ממני ובלילה הוא נשאר כי יודע שיחזרו לי הסיוטים.. היום בערב יש טקס סיום לימודים אז אנחנו לומדים רק שעתיים "שמעת שנעלמו מלא אנשים בעיר? כבר כמעט שלושים אנשים נעלמו" אמה שאלה כשהיינו בקפיטריה "כן.. שמעתי בחדשות.." עניתי אבל אני בטוחה שהקאלנים יודעים עלה זה משהו. אני בטוחה. התיישבנו אחת מול השנייה "את כבר יודעת לאן תלכי? מאיזה קולג׳ים קיבלת הצעות?" אמה שאלה "עוד לא קיבלתי תשובות" שיקרתי. נשלחו לי תגובות מייל ומהרווארד.. אני לא יודעת מה לעשות.. "מה את קיבלת?" שאלתי והיא נראתה בעננים "קיבלתי לניו יורק! סוף סוף אני יכולה לברוח מהחור הזה!" צחקתי "פורקס לא כזאת נוראה אמ.. מה אני אעשה בלעדייך?" אמרתי והיא שלחה לי נשיקה באוויר "אוי את, משהו.." מלמלתי בצחוק אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב על העתיד.. מה עם קולג׳? עם ראיין? לא מוצא חן בעיניי הרעיון שאני יגיע לגיל עשרים והוא יישאר בן תשע עשרה..
יש את הנשף של בית הספר.. פרום.. ראיין לא הזמין אותי עדיין ואני לא יודעת בכלל אם אלך.. "אלי את איתי?" אמה נקשה באצבעותיה מולי והתאפסתי על עצמי "מ..מה? סליחה לא הייתי מרוכזת" אמרתי והיא נאנחה "שאלתי אם את יודעת מתי צ׳ייס יבוא" אמרה "הוא יבוא לטקס חלוקת תעודות" אמרתי וכך המשיכו השעתיים של היון הזה. רק אמה ואני מנסות לבלות כמה זמו שאפשר לפני שנפרדים..
כל הזמן הזה שהייתי עם אמה הרגשתי כאילו מישהו עוקב אחרי אבל לא בצורה נעימה כמו שראיין שומר עליי אלא בצורה מפחידה כזאת וכאבה לי הבטן נורא.. "אלי הכל טוב? את מסתכלת אחורה כל הזמן אין שם אף אחד" אמה העירה אותי ממחשבותי. המהמתי והמשכנו ללכת.

"אוקיי מה קורה כאן?." נכנסתי רצינית לבית הקאלנים "אליסון.. זה לא מתאים כל כך עכשיו.." אדוארד אמר והכעס שבי עלה "לא אדוארד עכשיו זה מאוד מתאים. אתם מסתירים ממני משהו שקשור אליי ואני יודעת את זה, אני מרגישה. ולא מספיק זה שאתם מרוחקים כל המום אני מרגישה כאילו מישהו עוקב אחריי וכשאני מסתובבת אין שם אף אחד ו-" "מה אמרת?" ראיין שאל והתקדם אליי "אליסון את בטוחה? היה יום שמשי היום" "ראיין מישהו עקב אחרי אני-... אני הרגשתי את זה הייתה לי צמרמורת והבטן כאבה לי ואני יכולה להישבע שמישהו עקב אחריי.." נאנחתי והוא תקח את ידיי "אני מאמין לך זה בסדר" השענתי את ראשי על הכתף שלו בייאוש ״אליסון תראי.. יש.... הערפד שניסה לפגוע בך.. יש לו שותף או שותפה שרוצה לפגוע בך כנקמה עליו.." ואז הכל התחבר לי בבת אחת. "ויקטוריה" אמרתי והם הסתכלו עליי מופתעים "זה אותו מקרה כמו שהיה לאדוארד ובלה עם ויקטוריה. נכון?" "איך את יודעת?" "סיפרתם לי הכל עליכם וזה היה חלק מזה.. והזאבים סיפרו לי קצת על המלחמה שהייתה עם צבא הערפדים של ויקטוריה.." אמרתי בהתנצלות "רגע.. בגלל זה הם לקחו את החולצה שלי.. אתם סיפרתם לי שעם הזאבים אתם התמודדתם נגד תשעה עשר ערפדים בערך ועד עכשיו שלושים נעלמו.. זה הרבה יותר..״ אמרתי בבהלה שכמובן ניסיתי להסתיר. אבל חה עם המשפחה שלי?? ״אנחנו נדאג להרחיק את המשפחה שלך מכאן אל תדאגי״ אדוארד אמר והנהנתי כתודה ועליתי עם ראיין לחדר שלו ״אני חשבתי על זה ו.. אני רוצה שתשנה אותי״ אמרתי כששכבנו יחד על המיטה וגופו התקשח ״מה? לא. ממש לא. את לא יודעת מה את מבקשת בכלל. לא.״ הוא אמר מהר ״אוקיי בסדר בסדר רק תרגע..״ אמרתי מנסה להרגיע אותו ונראה לי שזה עבד עד שאליס נכנסה ״יש לנו עוד חמש שעות עד לטקס הסיום ואת באה איתי בלי שאלות! ביי ראיין ואסור לך להיכנס!״ אמרה ומשכה אותי אליה לחדר.