My Love

פרק 49

-נקודת מבט ראיין-
אני לא זז מאליסון לשנייה ובלילה כשהיא ישנה אני מרשה לעצמי להתפרק.. העיניים שלי דומעות אך הדמעות לא זולגות.. אני לא יודע איך אוכל להמשיך בלי אליסון אני.. אני מרגיש אבוד.. ״ראיין אתה צריך לשתות תהייה חזר בשביל אלי״ אדוארד הופיע עם שקית מלאה בדם של חיות כי אם יהייה דם אדם לא אוכל לשלוט בעצמי ״אני לא יכול לאבד אותה אדוארד הגוף שלה אולי בסדר יחסית למצב שבלה הייתה בו אבל ברגע שהתאומים יצאו היא לא תוכל לנשום וגם ככה עכשיו היא בקושי נושמת והמאמץ שהגוף שלה יעשה הוא יותר מידי! אני כל כך אבוד אני לא יכול לאבד אותה..״ קברתי את ראשי בידיי ובמפתיע אדוארד חיבק אותי ״אנחנו נעשה מה שאפשר..״ אמר וליטף את ראשה של אלי ״ראיין אם היא לא תשרוד התאומים יצטרכו את אבא שלהם.. תאמין לי שהיא הייתה רוצה שתמשיך לחיות עם הילדים שלכם..״ אמר והנהנתי ונשקתי לפניה של אלי שלי..

״מממ...״ אלי נאנחה והתעוררה לאט ״היי..״ לחשה ענתה ונשקתי לראשה ״אתה יכול לנגן לי בבקשה?״ שאלה וניגנתי לה מנגינה נעימה והיא חייכה קלות ״אתה מדהים..״ נשקתי לשפתיה ואז רוזלי הגיעה עם כוס אטומה המכילה דם והגישה לאלי ששתה מהקש ״אתם בסדר עם זה..?״ שאלה ורוזלי הנהנה ויצאה מהחדר ״אני הולך שנייה לעשות שיחת טלפון ואני חוזר טוב?״ שאלתי אולי הנהנה בחיוך וחזרה לנוח ויצאתי למרפסת..

- ״הלו?״
- ״לידיה..?״ שאלתי ובקול שיצא רועד
- ״היי ראיין הכל בסדר?״ שאלה
- ״לא.. אלי.. היא לא תשרוד את הלידה.. ואני..״ לא הצלחתי להשלים את המשפט
- ״אנחנו רוצים לבוא זה בסדר..?״ שאלה בלחץ מהול בעצב ועניתי לה בחיוב וניתקתי..

אחרי חמש שעות כל החבורה מביקון הילס הגיעו ועצרתי אותם בכניסה לספריה שם כל המכונות הרפואיות ואליסון המחוברת עליהן ששוכבת על מיטת בית חולים רק עם מזרון עברה רך ונוח יותר. "חכו רגע. לפני שתיכנסו אתם חייבים לדעת שאסור לה להילחץ אז אסור לצעוק והיא לא יכולה לנשום בכוחות עצמה כי כל הצלעות שלה שבורות וכשהתאומים בועטים הם מכאיבים לה מאוד.. ולצערי יש סיכויים יותר מידי גבוהים שהיא לא תשרוד את הלידה אז בבקשה תשמחו אותה.." אמרתי במבט שבור והם הנהנו ונכנסו..

-נקודת מבט אליסון-

ראיין יצא ואחרי דקה בערך כל החבורה מביקון הילס נכנסו "היי!" התרגשתי נורא לראות אותם והמוניטור מעיד על כך בצפצופים המהירים שלו והם התיישבו ליד המיטה שלי ודרק לקח את ידי בידו "איך את מרגישה?" שאל ונאנחתי "סביר למדי" אמרתי ולידיה הזיזה לי שיער מהפנים "הוא אמר לכם נכון..?" שאלתי בעצב וסקוט הנהן "את תעברי את זה את חזקה. אנחנו יודעים את זה." ליאם אמר וסטיילס חייך "אתם יודעים מה המין של התאומים?" שאל וחייכתי וליטפתי את בטני "לא, הרחם חוסמת כל דבר ולא רואים באולטסאונד כלום" אמרתי ובדיוק אז הם החליטו לבעוט והתכווצתי "אה!" החנקתי יבבה וראיין מיד נכנס וליטף בידו הקרה את בטני "את חזקה אלי אני יודעת ומאמינה בך" לידיה אמרה ואחרי חצי שעה כולם ירדו למטה להגיד שלום לשאר הקאלנים ורק לידיה נשארה איתי ועם ראיין ועינייה נצצו "את חזקה אלי, את עברת הרבה דברים קשים בחיים שלך והתגברת על כולם. אין מצב שתיתני ללידה להכניע אותך!" לידיה חייכה בעצב ומשכתי אותה אליי לחיבוק עדין "תודה לידיה.. לפני שתלכו תגידו שלום לטומי וכולם?"אמרתי והיא הנהנה ויצאה..

הבטתי בראיין, שלמרות שניסה להישאר חזק, ראיתי שהלב שלו שבור ומשכתו אותו לנשיקה רקה ואוהבת "אני אוהבת אותך, תמיד אהבתי ותמיד אוהב אתה יודע את זה נכון אהוב שלי?" אמרתי בקול רועד בעוד שהגוש המחניק מורגש בגרוני "אני יודע אהובה שלי ואני אוהב אותך הכי בעולם.." לחש ונשק למצחי והמשיך ללטף את פניי כאילו מנסה לגשש ולזכור אותן לפני שאלך לו לתמיד..