פרק 52

732 49 8
                                    

-נקודת מבט כללית-
רוזלי בלה ואסמה ניקו את אליסון מכל הדם והלכלוך שלאחר הלידה בעודן מביטות בגופה החיוור והקר.. רוזלי הלבישה לה שמלה לבנה ואסמה סירקה את שיערה הארוך וקלעה אותו לצמה כמו שאליסון נהגה לעשות..

ראיין שוכב עם התאומים על המיטה בחדרו וליבו כואב, מביט על האוצר שאשתו השאירה לו ״אהובים שלי..״ לחש ונשק לשניהם עד שג׳ניפר התחילה לבכות והוא לקח אותה על הידיים בעוד שסקוט הקטן עוד נמנם ועירסל אותה בידיו ״דיי יפה שלי דיי..״ נשק לה והרגיע אותה והיא נרדמה בידיו..

״ראיין אני אחליף אותך, לך אליה..״ רוזלי נכנסה לחדרו והשגיחה על התאומים שני השלושה ימים שמשום מה לא מפותחים יחסית למה שרנסמה הייתה כשהייתה בת שלושה ימים כמוהם.. ראיין נכנס וראה את אשתו שוכבת קפואה, חיוורת, קרה ולא מגיבה והוא ניגש אליה ולקח את ידה ״אלי שלי אני כל כך מצטער..״ יבב לצווארה ועלה לנשק לשפתיה..

-נקודת מבט ראיין-
״אלי שלי אני כל כך מצטער..״ יבבתי לצווארה של אהובתי ונשקתי לשפתיה.. הכל באשמתי.. אם לא הייתי מכיר אותה היא לא הייתה סובלת כל כך הרבה אני זה שהכנסתי אותה להריון אני הסיבה להכל..

״זו לא אשמתך..״ לחישה נשמעה וראיין הרים את מבטו לא מאמין ״אלי! אלי שלי התעוררת!! אוי אהובה שלי אני כל כך מצטער!״ חיבקתי אותה והיא חיבקה אותי ועזרתי לה לקום ״אתה לא אשם אהוב שלי..״ לחשה לי ונשקתי לכל סנטימטר מפניה ועזרתי לה לקום לאט..

-נקודת מבט אליסון-
ניסיתי להתנגד לאור המהפנט ונזכרתי ביותר מידי דברים שגרמו לי להאמין אפילו יותר חזק.
פקחתי את עיניי למראהו של ראיין ולאחר שניסיתי לשנע אותו שהכל בסדר ולא הפסיק להרעיף עליי נשיקות, הוא עזר לי לקום לאט ״אני אוהבת אותך...״ לחשתי לו ונשקתי לשפתיו ברוך אך באהבה ותשוקה עד שלפתע הרגשתי צמא מטורף בגרוני והחזקתי בצווארי וראיין החזיק אותי כאילו מפחד שאברח "איפה התאומים?" שאלתי וראיין ליטף את לחיי "את לא מוכנה לראות אותם עדיין את חייבת לשתות קודם אחרת לא תוכלי לשלוט בעצמך" אמר והרגשתי צמאה בטירוף ובלעתי רוק. אני מרגישה שאני עומדת להשתגע!

״בואי מהר״ ראיין אמר והלכנו ליער והוא נעמד מאחוריי. ״תעצמי את העיניים.. תרגישי את היער, את כל החושים שלך מתעוררים לחיים.. את מסוגלת לשמוע את הגוזל שמצייץ ואת הזמזום של הדבורה שנחתה הפרח בשיח הנמצא עשרה מטרים מאיתנו..״ אמר ויכולתי לשמוע את זרם המים שנשמע בערך אחד עשר מטרים ממני, פקחתי את עיניי וראיתי את טיפת הטל שזלגה מהעלה הגבוה אל האדמה.. זה מדהים.. רגע מה זה הריח הזה?
הרגשתי את כולי נדלקת וחשפתי שיניים ונהמתי ״בדיוק. תתרכזי, תנשמי ותריחי את הטרף שלך..״ לחש לי והתרכזתי..

הנה היא.
פומה.
באתי מאחוריה בשקט והצוואר שלה.. הממ.. ״תתרכזי ותתקפי״ ראיין אמר והגעתי ממש מאחוריה וקפצתי עליה תוקעת את שיניי בצווארה ונאבקת בה עד שאני מחסלת אותה.

התרוממתי ממנה מנקה את שפתיי מהדם ו-אוי לכלכתי את השמלה שלי.. ״אלי״ ראיין קרא ובאתי אליו ״את יפהפייה..״ לחש ונישקתי אותו ״בואי נחזור לתאומים״ אמר והנהנתי ואז עצרתי. ״חכה רגע״ אמרתי והתקדמתי לכיוון הצוק שלנו שהיה מואר בקרני שמש אחרונות וממש עוד מעט דמדומים. נכנסתי לאור והסתכלתי על ידיי.. אלפי יהלומים מנצנצים.. וואו.. הרגשתי נשיקות בצווארי וראיין ואני חזרנו הביתה.. אני רוצה לראות את הילדים שלי!!

נכנסנו הביתה והחלפתי בגדים כי השמלה הלבנה התלכלכה מהדם וכשנכנסנו לסלון כולם קיבלו את פניי בחיוך ״את יפהפייה אלי״ בלה אמרה ואז הרחתי ריח מוכר אך זר ואז רוזלי הסתובבה.
התאומים היו בידיים שלה והם מושלמים ״ג׳ניפר וסקוט.. ראיין הם כל כך קטנים!..״ בכיתי מאושר וכולם הביטו בי בהלם מוחלט.

״גם את יכולה לבכות???״ קארלייל בכלל היה בהלם ואת האמת שגם אני הייתי מופתעת ״זה מוזר..״ ג׳ספר אמר והסתכלנו עליו ״מה מוזר?״ אליס שאלה ״אני לא מצליח להרגיש מה שאת מרגישה בלב כרגע״ אמר וחשבתי אולי- ״יש בזה משהו אלי״ אדוארד קרא את המחשבות שלי וחייכתי אליו ״אני חושב כמו אלי, אולי כמו שבלה מצליחה לחסום את ההשפעה על המוח אלי חוסמת את ההשפעה על הלב״ אמר וקארלייל הנהן חושב ״טוב אנחנו נעלה למעלה עם התאומים״ ראיין אמר והוא לקח בידיו את ג׳ניפר אני את סקוט ועלינו לשכב על המיטה בחדר שלו..

ראיין שכב על הגב שהושען קצת על הכרית הגדולה כך שאלתי שב חצי שכב ואני עם ראשי על חזהו וג׳ניפר וסקוט בידיים שלנו ״אהוב שלי הם מושלמים..״ אמרתי והוא נשק לשפתיי ארוכות ״אתה קולט שהם היו בתוכי?״ התרגשתי והוא הנהן ונשק להם במצח ״אתה קראת להם ג׳ניפר וסקוט.. למה?״ שאלתי ״ההורים שלך נשמעו כמו אנשים מדהימים ואני חושב שהם צריכים להיקרא על שם הורייך לזכרם.. ומגיע להם לגמרי שיזכרו אותם יפה שלי הם הביאו את האוצר שלי לעולם״ אמר ונשקתי לשפתיו ״הם מדהימים.. אבל לא אמרתם שהם צריכים לגדול מהר יותר? הם נראים באמת כאילו רק נולדו ורנסמה נראתה כבר בת חודשיים בגיל שלושה ימים״ אמרתי והוא ליטף את ראשם של הקטנים שלנו ״אני חושב שבגלל שאני נוטה יותר לצד האנושי שלי הם מתבגרים לאט יותר.. זה מה שאנחנו חושבים אבל לדעתי זה טוב כי ככה יהיה לנו יותר זמן איתם כשהם קטנים״ חייך וסקוט וג׳ניפר נרדמו בידיים שלנו וכשהבאנו אותם לרוזלי בילינו את הלילה הראשון שלי הערפדה מתחת לסדינים ואיך ראיין אמר? ״עכשיו אני כבר לא צריך לרסן את עצמי״ וכל הלילה זה היה מיוחד..

My LoveWhere stories live. Discover now