הלכתי ללוקר ואמט תפס אותי ליד ״היום בארבע?״ ״כן, ותודה רבה שאתה עוזר לי. להביא משהו?״ ״בכיף, ותביאי את הכפפות שלך ותתלבשי כמו לקרב רגיל״ ״סבבה ביי״ נתתי לו חיבוק קצר ואמה באה ״רק אל תנטשי אותנו בשבילם בסוף״ ״היי תירגעי אמט מאמן אותי באגרוף״ ״נחמד..״ היא עשתה לי עיניים ״וואו תרגיעי חמודה שלי אני אוהבת את אמו כמו אח. ראיין לעומת זאת..״ ״יואו אחותי את מאוהבת עד מעל הראש!!״ אמרה והסמקתי ״אני רק מקווה שהוא אוהב אותי באותה מידה..״ ״אני חושב שכן״ שמעתי את ראיין מאחורי וקפצתי עליו ונתתי לו אגרוף לחזה ״אל תבהיל אותי!״ כעסתי והוא השכיח מימני את הכעס ברגע שהתמיד את שפתיו לשלי.. הוא לא יודע כמה המגע שלו מרגיע אותי...
הלכתי עם אמה וצ׳ייס לרחבה המשותפת של שני בתי הספר בהפסקה ואז שמעתי את טומי שלי בוכה וילד בגיל שלי בערך מציק לו ודוחף אותו לרצפה והתעצבתי ונהמתי כמו חיית טרף וקמתי אליו והלכתי אליהם והידרתי את האגרופים שלי..
-נקודת מבט ראיין-
ראיתי את אלי עם החברים שלה ואז היא קמה עצבנית ובעינייה נראתה אש של שנאה שמעולם לא ראיתי והיא ניגשה לאיזה בריון שהציק לאח שלה ומיד קמתי לראות מה היא עושה ואם צריך אז גם להגן עליה.
״היי!״ היא צעקה לבריון והוא הסתובב אליה ״תתעסק עם מישהו בגודל שלך!״ היא אמרה לו והוא זלזל ״אוהו הנה הגיע העזובה השנייה! מה קורה? שוב לא רצו אתכם? האח החלשלוש שלך ננטש שוב? איפה אמא ואבא כדי להגן עליכם עכשיו?״ הוא אמר וג׳ספר פנה אליי ״אחי תתרחק היא הולכת להתפוצץ״ והוא צדק והיא התנפלה עליו במכות והוא שכב על הרצפה והיא ישבה עליו ופוצצה לו את הפרצוף והאף שלו נשבר והוא התמלא בדם וגם הידיים שלה וכשהוא ניסה להחזיר לה היא הרימה אותו מהחולצה ודפקה אותו בקיר חזק והוא נאנק מכאב ״תקשיב לי ותקשיב לי טוב חתיכת אפס! אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה עלי. אבל אף פעם. אף.פעם!!!! אל תדבר על אח שלי או על המשפחה שלי שמעת אותי?!?!?!?!?!״ היא צרחה עליו בכעס שלא ראיתי אף פעם ואת כמות השנאה שצפה בה עכשיו לא ראיתי מעולם. הוא הנהן ״עכשיו תתנצל!!״ היא דפקה אותו בקיר שוב והוא גמגם ״ס..סליחה״ ״הו לא, לא בפני. בפני אח שלי.״ והוא התנצל לאחיה הקטן שעמד מאחוריה ״יופי. עכשיו אתה עומד לעוף לי מהעיניים ואני לא רוצה לראות אותך מרים יד על אחרים יותר מובן? אחרת אני אשבור לך יותר מאשר רק אף. עכשיו טוס מפה.״ הא ברח לחדר האחות והתלמידים התחילו למחוא לה כפיים והיא התעלמה מהם וניגשה לטום..
-נקודת מבט אליסון-
אחרי שכיסיתי לבריון ההוא את הצורה ניגשתי לטום ״טומי אתה בסדר?״ ניגבתי לו את הדמעות ונישקתי לו את היד שהוא נפל עליה ״תודה אלי.. אוהב אותך..״ ״גם אני אותך אוצר שלי..״ חיבקתי אותו והלכתי איתו הביתה וראיין לקח אותנו ועלה איתי לחדר למעלה וניגש איתי למקלחת והושיב אותי על השיש והוציא מהמגירה תחבושות וחומר מחטא וניקה לי את היד שנפצעה ונשכתי את שפתיי מתאפקת לא להראות ששורף לי וראיין עטף לי את היד בתחבושת ונישק לי אותה והלכנו לשבת על המיטה ״למה את בוכה?״ שאל וקלטתי שאני בוכה ״נמאס לי כבר.. נמאס לי להישאר חזקה כל הזמן, נמאס לי שמרכלים עלי מאחורי הגב, נמאס לי להתגעגע, נמאס לי מהכל כבר!״ פשוט בכיתי לחזהו והוא הצמיד אותי אליו ונתן לי להרטיב את החולצה שלו ״אני מבין.. זה בסדר להתגעגע..״ הוא ליטף אותי ושאלתי ״מה השעה?״ ״עשרה לארבע״ וקפצתי ״אמט!״ הוא מאמן אותי לקראת הטורניר!״ קפצתי ממנו ורצתי להתלבש וחזרתי עם התיק שלי עם כל הדברים ולבשתי טייץ ארוך ושחור וגוזיית ספורט כחולה ונעלי ספורט שחורות ואספתי את שיערי לקוקו מתוח ויצאתי עם ראיין לביתו ״לכי מאחורי המחסן יש דלת שם חדר האימונים של אמט״ ראיין חייך ונישקתי אותו ״תודה״ חייכתי והלכתי לחדר שראיין דיבר עליו ופערתי את פי ועיניי. החדר מלא בשקי אגרוף ובובות אימונים ורצועות ואלוהים כמה משקולות!!!! אני נשבעת שאני עוברת לגור כאן!! אמט צחק כשראה את ההבעה שלי והוצאתי את הכפפות ״המקום הזה מדהים!!״ חייכתי והוא חייך אלי חזרה ולקחתי את הכפפות והוא לקח מחסומים ובעטתי למעלה למחסומים ונתתי אגרופים והוא חסם אותם והרמתי משקולות ממש כבדות והוא עזר לי עם העליות מתח ובסוף ניסיתי להתאבק מולו אבל פגשתי את הרצפה יותר מידי פעמים וסיימנו חמש שעות של אימונים כשאני שוכבת על הרצפה מזיעה כמו סמרטוט מתנשפת ואמט שלח לי את ידו לעזרה ואז ראיין נכנס ״ביי תודה רבה אמט אתה מדהים!״ הוא צחק ״שבוע הבא אותה שעה?״ ״כן וואו תודה״ חייכתי ונתנו כיף אחד לשנייה ועלינו למעלה ״איח אל תחבק אותי אני מזיעה ומסריחה״ צחקתי על ראיין שניסה לחבק אותי ״רוצה להתקלח?״ ״כן תודה״ ״כנסי אני אביא לך בגדים שלי״ הנהנתי ונכנסתי להתקלח ויצאתי עם מגבת ״יש כאם בוקסר שלי וחולצה אם זה בסדר״ ״זה בסדר גמור תודה״ לקחתי את הבגדים והתלבשתי ונשכבתי על המיטה לידו והוא בחן את גופי ״את נראית ככה ממש...״ ״מוזרה?״ השלמתי אותו ״לא.. יותר בכיוון של סקסית״ הוא אמר והסמקתי ואז נישקתי אותו והוא העמיק את הנשיקה ונישק לי את הלסת ואז את הצוואר ופלטתי אנחה כשהוא מצא את הנקודה הרגישה שלי והתענגתי על מגע שפתיו הקרות על עורי ואז הוא הפסיק ״מצטער.. אני מפחד שלא אשלוט בעצמי..״ הוא אמר או יותר נכון מלמל לעצמו ונישקתי אותו והוא אחז במותניי וליטף את גופי ואני משכתי בשיערו מה שגרם לו לנהום קצת ולי לחייך ונרדמתי בסוף בזרועותיו אחרי שהתמזמזנו איזה שעה..
בבוקר התעוררתי ממגע נשיקות קרות על צווארי ״ממממ״ ״קומי יפהפייה נרדמת״ ראיין נישק אותי ונהמתי עליו שאני רוצה להמשיך לישון ״אם את לא כמה אני מביא את אליס שתעיר אותך״ ונאנחתי בתבוסה וקמתי מהמיטה והלכתי למקלחת לסידורי הבוקר וחרדתי למטה והתיישבתי עם רנסמה וג׳ייקןב ששתו שוקו ״איך היה אתמול בלילה?😏״ ג׳ייקוב שאל ועשה לי עיניים ״תרגיע כולה התקלחתי ולא היו לי בגדים״ הוא צחק ורנסמה נתנה לו מרפקית ולקחתי את העיתון וראיתי את הכתבה הראשית:
״רוצח חוזר? שמונה שנים לאחר רצח הזוג פארקר, זוג צעירים נמצאו בביתם עם אותם נתוני מוות לאחר מה שנראה כרצח תשוקה״ דפדפתי לעמוד של הכתבה המלאה וראיתי את התמונה קפאתי. טשטשו לזוג את הפנים אבל על הגוף שלהם... ירו להם כדור בבטן והייתה להם נשיכה ביד.. כמו הורים שלי.. דמעות עלו בעיניי ולא הצלחתי לנשום.. התקף חרדה .. ״אלי? אליסון? היי בכל בסדר?״ דברי איתי?״ שמעתי את קולו של ראיין מנער אותי ״היא חווה התקף חרדה היא מנסה לנשום אבל היא צריכה להפסיק בעצם״ קראלייל אמר וראיין הטיח את שפתיו על שלי ועצרתי את הנשימה וההתקף נפסק ונשמתי ופרצתי בבכי לחזהו של ראיין ״אוי אלוהים זה לא קורה לי.. זה לא קורה..״ ״אליסון דברי איתי מה קרה??״ הוא שאל וכולם הסתכלו אבל זה לא שינה לי ותוך כדי בכי ״אלוהים ראיין הוא חזר..״ ״מי חזר?״
״הרוצח של ההורים שלי״
YOU ARE READING
My Love
Vampireאליסון פארקר- עוברת לעיירה פורקס לאימוץ הייתה לה ילדות קשה מאוד, היא אוהבת לשיר ולנגן והיא מתאגרפת. יש לה אח קטן ושמו טום והורייה נרצחו לנגד עיניה כשהייתה בת 10. היא אדם קר ואדיש חוץ מלחבריה הקרובים, לא סומכת על אנשים בקלות ואף פעם לא בוכה. ראיין ק...
