Knot's Calore ↬ TaeKook

Chapter 1-Taehyung

כל מה שראיתי בעיניי היה את צבעו הלבן של השולחן בו ישבתי עם חברי, הייתי אחוז בדבר שדמה לסוג של אשליה מוזרה, בהייה שורפת, סחרור מכאיב. היה נראה כאילו לא ידעתי דברים על העולם המוזר, על סודותיו, על נפלאותיו כפי שברא אותי כאומגה. בעיני בני אדם, היצור שהייתי לא היה יותר מעוד מיתולוגיה שהיוונים הקדומים המציאו כדי להכניס עניין בחייהם המשעממים ומלאים בחוקים הנוקשים. הם חשבו שהעולם נע על פי רצונותיהם, על פי המילים שהם הכתיבו, העולם נע… והם נעים ביחד איתו. וכל מה שהם חשבו שלא קיים, היה נסתר מעיניהם, העולם שלנו היה היער… היערות האפלים שאליו לא העזו להיכנס. הם לא הכירו את המילים 'אחווה', 'משפחה', 'אחדות', 'חיים', 'להקה', או 'היררכיה'... וזאת בדיוק הייתה הטעות שלהם. בני האדם האטומים היו פיסה קטנה של זבל בעיני כמה זאבים, ולחלקם הם יכלו להיראות כתמימים… אבל בני אדם חשבו שהם חכמים יותר מהטבע, כמו תמיד.

"שלושתינו יודעים טוב מאוד ג'ימין, אנחנו יודעים שאתה מאוהב באלפא המיועד," אמר ג'ין בטון רציני כאשר התיישבנו בקפיטריה הכמעט-ריקה של בית הספר. הבחור עם השיער הורוד הביט בבלונדיני הנמוך והזעיר במבט שדמה לנזיפה, או אפילו מעט כעס, אולי מעט סלידה בחלק מהזמן, או ייאוש… אי אפשר היה להבין מה השתקף בעיניו החומות-כהות של חברי הטוב. כמעט ולא יכולתי להבין את ההקשר בין המילים שהשפתיים הבשרניות והאדומות שלו אמרו בביטחון, לבין מה שהגוף הגבוה עם הכתפיים הרחבות והמותניים הצרות, שידר. ג'ין יכל להיות בלתי ניתן לפענוח לפעמים, כמעט בלתי אפשרי להתנגדות… אבל מה יכולתי לצפות לאומגה שאיכשהו הצליח לפענח מהו סוד החיים? "אבל שלושתינו יודעים שאין לך ברירה אחרת," הוסיף ג'ין בקולו הדרמתי ונשען על הכיסא שלו לאחור. יכולתי לראות מה המילים שלו עשו לגופו הקטן של ג'ימין, יכולתי לראות את הידיים הקטנות האלו מתכווצות להן בסתר… או את השפתיים העבות והאדמדמות האלו ננשכות במעט בושה. האף הקטן שלו עם הגבה הזעירה באמצע נשם עמוקות ועיניו שהיו חייכניות כאופייני לאומגה, התכווצו בחשש. "יום ההולדת שלך מגיע רק בעוד כמה חודשים ועד אז אתה צריך לשמור על הטוהר שלך כאומגה," סיכם חברי הטוב עם השיער הורוד בקול מעט נוזף ושילב את ידיו ברשמיות. זה היה חשוב מאוד לג'ין שנכבד את מי שהיינו בתור אומגות, בתור הגזע הנחות ביותר בהיררכיה ששלטה בעולמנו… חלק מהזאבים חשבו שהאומגות היו ברכה שהירח הביא, סוג של מתנה מיוחדת שהם קיבלו כדי להוליד צאצאים חזקים ובריאים על מנת שהזן ימשיך להתקיים; אך חלקם חשבו שאומגות הם נועדו להיות שפחות מין עבור האלפות השולטים, גם כשהם נכנסים לייחום… התפקיד של האלפא היה לזווג את האומגה ולהביא לו גורים, שום אהבה… שום זוגיות, רק חיית הרבעה ולא יותר מזה.

"אני לא יכול לא לחשוב עליו כשאני יודע שזה או אני או אחותי," ג'ימין השפיל מבטו כשמלמל זאת ונאנח בכבדות. לא רק אני יכולתי להרגיש את הכאב הזה שהריח שלו הפיץ, הפחד הזה הסתובב סביבו כמו ענן אפור שעמד להטיל את הבכי שלו על האדמה… זה היה ג'ימין, אומגה שלא ידע מהו גורלו. בעוד שמאיתנו השאר ציפו שנזרוק את גופנו לרגלי כל אלפא שיחלוף על פנינו, כל הלהקה ידעה היטב שבפארק ג'ימין אסור לגעת… הוא היה שמור, הוא היה שייך לאלפא המיועד; עתיד להיות בן הזוג שהותאם לו על ידי הירח, האב של כולנו. אך זה לא היה ככה, זה לא היה כפי שזה אמור לקרות. בעוד שהאלפא היה בן עשרים ואחת וכבר עבר את הגיל בו הוא אמור לגלות מי בן הזוג שלו, ג'ימין עוד לא הגיע לגיל שמונה עשרה… וזה היה חוק לא כתוב שבני זוג מגלים אחד את השני רק כשלשניהם מילאו שמונה-עשרה.