Knot's Calore ↬ TaeKook

Chapter 21-Taehyung

ההרגשה של הגוף הזה, כאילו הוא עמד להתפוצץ בכל רגע... כאילו השרירים שלי עמדו לוותר, והעצמות שלי עמדו להישבר, היה הדבר הראשון שהרגשתי כשעיניי נפקחו. הראש שלי הסתחרר, לרגע הרגשתי את הגוף שלי נופל למרות שלא זזתי אפילו מילימטר בודד, העור על הפנים שלי שרף בגלל העובדה שעיניי נעצמו ליותר מדי שעות, שפתיי היו יבשות... כאילו כבר לא הסתפקו ברוק שחלקנו, בנוזלים שעברו מפה לפה, מהעיניים שלי אל החזה שלו, מהזין שלו אל החור שלי. התחת שלי היה פתוח כל כך, הפתח שלי קיבל את צורתו של האיבר הקשה שלו, וידעתי שברגע שאתרומם... ארגיש שהדבר היחידי שנסגר היה הפה שלי שירצה להחניק את גניחת הכאב הזו שהייתה צפויה מראש, אולי צפויה מדי. החום כבר לא היה חלק ממני, הלחי שלי הייתה צמודה אל החזה המוצק שלו וזרועותיו נכרכו סביבי בזמן שישבתי על הזין שלו שזיין אותי במשך יומיים רצופים ונדבק אל הישבן שלי כשהקשירה שלו התהדקה בפנים, עמוק בתוך התעלה שלי, עמוק בתוך המקומות הכי פרטיים שלי. הוא קשר אותי והמשיך לגמור בתוכי כל היום וכל הלילה, והעיניים האלו שבכו מהעונג ומהכאב, התייבשו ממזמן, הגרון הזה שצרח את שמו... היה אילם, לא רצה להגות את הברותיו ולא רצה לדבר איתו או עליו; השפתיים האלו כבר לא רצו שהוא ינשק אותן, הפסקת האש הנזקקת הזאת כבר לא הייתה חצי ממני, היא התנדפה כמו עשן ברוח וכשהנחתי את שתי כפות ידיי על פלג גופו העליון... דחפתי את עצמי בכוח כדי שאתיישר ואצפה בו, אצפה בו כשהוא עם עיניים עצומות... ישן בשלווה אחרי שחלבתי את הזין שלו עד הטיפה האחרונה, לקחתי את מה שהגיע לי.

כשבהיתי במי שהיה אמור להיות הגבר שלי, הרגשתי משהו בי מתכווץ, משהו בי התרחק כשיכולתי להיזכר בדרך שהדמעות שלי עשו אחרי המילים שהוא אמר לי... לא יכולתי להכיל את זה יותר, את זה ידעתי בבירור... לא יכולתי לקבל את זה, לא יכולתי לתת לזה לכאוב יותר, לא יכולתי לעשות כלום כדי לשנות את המצב ויותר מזה... לא יכולתי להכחיש, לא יכולתי להכחיש שזה היה העולם שלנו, העולם שלי ושלו, עולם שנחרב באותה מהירות שבה הבסיס שלנו נבנה... כבר התחלתי להטיל ספק שאולי הוא לא היה קיים, לפחות לא בשבילו. היד שלי התרוממה באוויר כשהרגשתי דחף עז להניח אותה על הלחי שלו, שפתיי נפשקו כשרציתי לנשק את השפתיים האלו כמו שעשיתי מבלי להסס ביומיים האלו, רציתי שהג'ונגקוק שניגב את הדמעות שלי יחזור, ורציתי שאותו אחד שדאג לי, שליטף אותי כשזה כאב, יהיה אותו ג'ונגקוק שחי איתי ביום-יום. רציתי אותו לעצמי, רציתי אותו יותר ממה שאומגה רצה את האלפא שלו, רציתי שהוא יקבל את מה שהרגשתי, אבל ידעתי שלא אתן לו את זה... לא עד שיבין אותי, אותנו. אבל אותה יד שהתרוממה, נסוגה לאחור ואני השפלתי את ראשי אל הבטן שלי שהייתה קצת נפוחה וידי הונחה עליה ברכות, עצמתי את עיניי והוצאתי אנחה קטנה כשליטפתי אותה באיטיות והבנתי את מה שעשינו. רציתי לרעוד ולבכות, ורציתי את הגורים שלו בתוכי... רציתי חיים שלמים שלא אקבל, וידעתי שיכול להיות שלא משנה כמה הוא קשר אותי... הבטן שלי לא קלטה את הזרע. לא משנה כמה פעמים ארצה אותו, זה לא שינה את העובדה שהזעם שלי כלפיו עדיין היה שם, עדיין נכח בפנים וחימם את הורידים שלי בכל פעם שנזכרתי במילים שלו... אותן ידיים שהיו על החזו שלו, נדחפו נגדו ועזרו לי להתרומם ממנו... גנחתי קצת כשהרגשתי את הזין שלו יוצא ממני וגלים של זרע התחילו לצאת ממני אל ירכיי, פקחתי את עיניי כדי להעיף בו מבט עצבני, רציתי להתרומם, רציתי להתרחק ממנו כמו שעשה לי, רציתי לסטור לו על שפגע בי, על שנעץ את הסכין הזאת עמוק יותר... וברגע שהסטתי את מבטי ממנו ורציתי לעשות את הצד שלי, אצבעות גסות תפסו את זרועי והושיבו אותי בחזרה במקומי.