שלום לכולם, רציתי להגיד שהעלתי סיפור חדש בשם Death's Bacio, אשמח שתקראו! מקווה שתהנו.
...
לא יכולתי להבחין לאן רגליי לקחו אותי או באיזו דרך, כמובן שלא יכולתי לחשוב בצורה ישרה... הייתי חסר תחושה כשהעצים הסתובבו סביבי והייתי צריך לדעת אם הלכתי בכיוון הנכון. זו לא הייתה הדרך לאגם הרגיל של הלהקה, זו הייתה דרך אחרת שהמון זמן לא הלכתי בה, דרך שבתור גור לימדו אותי לא ללכת בה כי זה היה מסוכן עבורי, זה היה אגם שמימיו יכלו לשפוט את נשמתי ולגדוע את עץ החיים שלי, לשים קץ לחיים שלי. אבל לא יכולתי לשלוט בזה, זו הייתה הדרך שבה הרגליים שלי בחרו ללכת, זו הייתה דרך שידעתי שהיא נועדה לעזור לי לנקות את ראשי מכל המחשבות שמילאו אותי. הייתי צריך לחשוב קצת על ההזדמנות השנייה, הייתי צריך לחשוב קצת על האלפא שלי, על הגור שלי... הייתי צריך לחשוב קצת על עצמי.
סביבת הטבע החלה להשתנות ככל שהתקדמתי, הידיים שלי התאגרפו כשיכולתי לראות את האגם הזה מרחוק... הלב שלי הלם בחזקה כשהריח המימי הגיע עד אפי וגרם לי להצטמרר, זה היה רחוק מלהיות בסדר, ורחוק מלהיות בטוח, אבל רציתי לטבול את גופי ולהישפט בידיעה שהמעשים שלי בחיי לא היו חמורים ברמה שתגרום למוות שלי, שגם אם עשיתי דברים שלא יעשו כמו לאהוב או לשנוא, לזעום או לקלל, המעשים הטובים שלי יצילו את נשמתי כי באותה העת אין ביכולתי להציל אותה. האהבה שלי לגבר שלי גרם לי להיאבד, האהבה שלי אל לג'ונגקוק הרסה וחיברה אותי בעת ובעונה אחת והמחשבה על האהבה הזאת שנשאה פרי, העלתה בעיניי את הדמעות שלא היו אמורות לרדת גם היום, אפי כבר לא יכול היה להריח את ריח המים, הוא רק יכול היה להילחם בדמעות כדי שלא ירדו. ידעתי שמה שעמדתי לעשות היה אסור, אבל ידעתי גם שהגיע הזמן שאערוך את חשבון הנפש שלי, להוריד את כל הזעם והאנרגיות השליליות מהלב שלי ולהמשיך הלאה בחיוביות, כי רציתי חיים יפים... רציתי חיים יפים וטובים עם האלפא שלי ועם התינוק שלי.
הרגשתי כאילו הריח של האגם היה חוט שמשך אותי, הוא נכרך סביב גרוני וגרם לי ללכת לעברו בצורה שלא הייתה אופיינת לאף אגם אחר שהייתי בו, הוא היה כמעט קסום, כמעט מפחיד, כמעט מאיים בכוונותיו. אולי זה היה ככה כי המתים שלטו באגם, הנשמות שלהם רדפו וברכו אותו בעת ובעונה אחת, רציתי להיות מבורך על ידי הנשמות האלו שנבחרו לשפוט את החיים, רציתי שברגע שהנשמה שלי תפרח, ארגיש כאילו חייתי חיים חופשיים. כהרף עין, נעמדתי מול המים הלולים והשתקפותי הייתה מטושטשת כאילו לא יכולתי לראות את הגורל שלי או את פניי, הירח המלא האיר עליי וידעתי שאין דרך חזרה... זו הייתה נקודת האל חזור, לא הייתה חרטה. באוטומטיות אצבעותיי אחזו בשולי החולצה והרימו אותה ממני, נתנו לה ליפול האדמה המלוכלכת וחשפו את פלג גופי העליון לאוויר הקר שהיה במקום הזה. כפות ידיי פרמו את כפתורי מכנסיי כפתור אחר כפתור ובבת אחת הורידו אותם ביחד עם התחתונים אחרי שחלצתי את נעליי מכפות רגליי. עירום לחלוטין עמדתי מול האגם הזה וידעתי שהמתים צופים בי, הרוח הקרירה הכתה בי ללא רחמים ובאותו הרגע הבנתי שהנשמה שלי הייתה חשופה גם היא לאלו שעמדו לשפוט אותה.
YOU ARE READING
Knot's Calore ↬ TaeKook
Fanfiction"אהבה היא חולשה, ואני חלש..." ג'ונגקוק שנאתי אותו. הוא היה האחד שליבי שרף בלהבות בכל פעם שעיניי נחו על דמותו. תיעבתי אותו, את ריח האומגה שלו, וכל פעם מחדש מצאתי את עצמי צמא לטעום את דמו ואת גופו. ידעתי שיום אחד הטבע ההרסני שלי יוביל אותי למותי, אבל...
