Knot's Calore ↬ TaeKook

Chapter 32-Taehyung

כדאי לכם לשמוע את השיר, הוא מאוד מזוהה עם הפרק. ותגיבו מלא.

...

לא ידעתי מה היה מחיר הבגידה ששילמתי, מה הייתי אמור לשלם וכמה, לא ידעתי. אבל מה שכן ידעתי שכוונותיי הלכו הישיר לגיהנום, ובכל פעם שעיניי הביטו במהלך ארבעת הימים שחלפו, נתקלתי בעיניים שופטות ומלאות בסלידה. כשהבטתי ביונגי, הרגשתי את הכעס שלו כלפיי. כשהבטתי באלפא המכהן, פניו לא אמרו יותר מדי. כשהבטתי בהוסוק, יכולתי להבחין ברגשות זהים לשלי ובו זמנית בקרירות טהורה. וכשהבטתי בלונה, צפיתי באכזבה שלה רוצה להיחשף בפניי, אך לא נחשפת כי אלו לא היו העניינים שלה. הוא לא דיבר איתי, והוא גם לא רצה לעשות זאת. מילים יפות שלחש לי לפני מה שהתרחש, התחלפו באותו הערב במילותיו של זאב נבגד, מילים מלאות בכעס ושנאה כלפי זה שגרם לו לשנוא. הוא הטיח בי את הדברים הכואבים האלו מבלי לדעת שהמילים היו כמו הצלפות שוט עבורי, הכיתי את עצמי כמו שהוא הכה אותי במילותיו וזעמתי על שלא היה מוכן להקשיב לדבר ממה שהיה לי להגיד.

ידעתי שאם הייתי יכול לחזור בזמן, הייתי חוזר ומתקן את הכל, הייתי סוטר לג'ונגסוק לפני שהייתה לו את ההזדמנות לומר את אשר רצה והולך כמעט בשמחה אל האלפא שלי כדי לספר לו את החדשות. הייתי חייב להיות כנה עם עצמי, הייתי חייב להבין את נקודת מבטו של האלפא שלי, את תחושת הבגידה הצורבת... הייתי צריך להבין שאני בדיוק כמוהו, לא הייתי סולח כל כך מהר. והייתי בספק אם הייתי יכול אי פעם לסלוח... זאב נבגד בחיים לא יתרפא מהמכה ההיא וכך גם לא בן אדם פשוט. שניהם לנצח יביטו בזה שבגד בהם ויחכו לרגע בו הוא יבגוד בו שוב, לרגע שבו אותו אחד יפול ויוכיח להם שהם כלום. הם לנצח ירגיש לא שווים מספיק עבור אחרים, לנצח יצפו לכאב ויכינו את עצמם מראש כי זה היה מנגנון ההגנה של הגוף שלהם וניחשתי לעצמי שככה ג'ונגקוק הרגיש, שככה הוא עשה. ג'ונג אמר לי שזה מה שיקרה, הוא אמר לי שהזאב שלו יחוש בגור שלו, בי, במה ששייך לו והרגשות שלו יוכפלו פי שניים יותר ממה שהם. הוא כמעט הרג את בן הדוד שלו, הוא הרחיק אותי ממנו והסתגר, הוא כבר לא אותו ג'ונגקוק שנתן לנו הזדמנות שנייה, ליבו סגר את דלתותיו בפני והאמון נשבר... שברתי אותו, אותי ואותנו.

אך עם זאת, עשיתי הכל כדי להבהיר לו שלא הייתי האשם, שקפאתי... ששנאתי את המגע, שהרגשתי כאילו מתתי מבפנים כי זה לא היה הוא. ג'ונגקוק לא הבין, הוא גם לא רצה להבין, כי הוא היה שקוע בזעם שלו, הוא היה קבור בקבר שג'ונגסוק חפר לו ואני לא יכולתי להוציא אותו משם. חוסר ההבנה שלו עוררה בי כעס מפעם לפעם, הבטתי בו רגעים בודדים ורציתי להוציא עליו את הכל, את התסכול ואת הייאוש, את הזעם... רציתי לנער אותו כדי שיבין אותי, כדי שיבין מה באמת קרה. האלפא שלי כבר לא היה האלפא שלי, הוא היה זאב ששכב לידי מסוגר, ומדי פעם יכולתי להריח ריח מוזר יוצא ממנו... ריח של העבר, ריח של זאב שליבו נשבר ועכשיו כשמשהו נשבר בו מחדש, הוא התכנס בתוך עצמו וחסם את כל מה שיכול היה לפגוע בו; אפילו אותי. בני המשפחה שלו סלדו ממני, התרחקו ממני כאילו כבר הכירו את המצב הזה היטב, את המצב של האהוב שלהם נמצא בצורה הזאת, ולא הצלחתי להבין איך האוהבים שלי הפכו לאויבים שלי.