תשמעו את השיר, הוא אחד הטובים.
...
לא הרגשתי כאב כשהשינה העמוקה עטפה אותי. לא הרגשתי כאב כשעצמתי את עיניי והתמסרתי לחושך. לא הרגשתי כאב כשלרגע ליבי הפסיק לפעום והדבר היחידי שמוחי חקק בזכרונו, זה את מראה הדם על שפתיו של האלפא שלי. לא פחדתי שיכאב לי, לא פחדתי שיקרה לי דבר נוסף, רק פחדתי שלא אצליח להגיד לו את מה שרציתי להגיד, שאכבה ואשתוק לנצח, שאשכח ואשאר זיכרון, שלא ארגיש את שפתיו יותר וכל מה שהוא ינשק יהיה את האדמה תחתיה אקבר. הרגשתי כאילו ליבי פעם במוחי והדם בורידים שסביב גולגולתי זרם במהירות, גרם לנפיחות קטנה כשעפעפיי נפקחו להן… קרני שמש בוהקות סינוורו את אישוניי ולקח לראשי כמה שניות עד שהתרגלתי למקום בו נמצאתי באותם הרגעים.
המיטה הזוגית והרחבה שעליה שכבתי, הייתה מוכרת; מוכרת כל כך כשהנעתי את כפות ידיי עליה כשניסיתי לחוש בה, המצעים לא כיסו את גופי וריח חזק ומוכר שנדף מהכרית ליד, מילא את אפי, שיערי האפור והמקורזל התפזר על הבד הנפוח והאורטופדי שהחזיק את ראשי כמה סנטימטרים מעל המיטה כדי שאצליח לנשום כמו שצריך. אף פעם לא ישנתי על כרית אורטופדית בעבר, ואף פעם כשהתעוררתי, החושים שלי לא היו חזקים כל כך, כמה ריחות התערבבו באוויר וחוש הראייה שלי שניסה להסתגל לשמש הלוהטת ולגבר שהסתכל עליי בעיניים כמעט מעריצות, נכנע כמעט במיידיות. ידעתי שזה הוא ברגע שהריח שלו גרם ללב שלי להלום בחוזקה, ידעתי שזה הוא ברגע שרציתי לרכון קדימה בהקלה ולנשוק לו, ידעתי שזה הוא ברגע שהביט בי אחרת וכשניסיתי להתרומם במאמץ רב מתנוחת השכיבה הצדדית שלי, גניחה קטנה נפלטה משפתיי כשמבטי ירד ללמטה.
חמימות מילאה את חזי השטוח וחייכתי חיוך קטן על פניי העייפות כשבטני ההריונית צצה מתחת לחולצה שלבשתי, בטן הריונית שהייתה בסוף חודשה השלישי, משהו בי הבין את ההתרגשות כמעט מיד, את הציפייה כשהרמתי את ידי השמאלית וליטפתי את הבליטה הענקית שנשאתי עימי כל יום, כל לילה, כל דקה, כל שעה שעברה. כל רגע בודד שעבר מילא אותי בגאווה על שהבאתי שלווה לאלפא שלי, שהשגתי את שביעות רצונו וסיפקתי את הציפיות שלו ממני, שאהבתי אותו כמו שאהב אותי והגור הזה יהיה שלנו, שלנו לנצח. כובד משקלי נשען על כתפי ששכבה על צד גופי, ידי נשארה על הבטן הגדולה שלי בזמן שהבטתי בו עם חיוך קטן, הוא הביט בי עם אותו החיוך והושיט את ידו הגסה לעברי, אותה יד גסה ליטפה את הלחי שלי ברכות והברישה את שיערי האפור לאחור כשהשתיקה לא הייתה דבר ששינה הרבה, כאילו דיברנו עם העיניים שלנו… כאילו הרגשנו זה את זה ואהבנו להתמסר לרוגע, לרגעים הקטנים בהם אלו היו רק שנינו והגור הקטן שבבטן שלי, לרגעים הקטנים האלו בהם הוא לחש לי שרצה אותי, לרגעים האלו בחלומותיי.
"מה אתה רוצה שהוא יהיה?" ג'ונגקוק שאל כשחייך אליי והוריד את אותה היד שליטפה את הלחי שלי אל בטני. הגוף שלי הרגיש כבד כל כך, גם כשנתתי לו לנוח על המזרן ההוא, גם כשהרמתי את כף ידי, יכולתי להרגיש את הכובד, את התחושה המלאה ההיא ואת השלווה המפחידה שהתפשטה במרכז חזי. "בן או בת?" האלפא שלי נגע בבטני העגולה שבתוכה היה הגור שלו והביט בה כאילו הכילה את מרכז אושרו, לא הייתה שם שנאה… לא הייתה שם אכזבה, לא היה שם כעס, אלא ניצוץ טהור של אהבה, אהבה והערצה כשהניע את גופו מעט וקירב את גופו אל שלי, ראשו הונמך ושפתיו התקרבו לעצמות הבריח שלי, עוד סנטימטר, עוד סנטימטר ואחד נוסף עד שהרגשתי את הפה הזה מנשק את עורי ומצית אש כאילו לחץ על כפתור ופוצץ את הבניין הזה.
JE LEEST
Knot's Calore ↬ TaeKook
Fanfictie"אהבה היא חולשה, ואני חלש..." ג'ונגקוק שנאתי אותו. הוא היה האחד שליבי שרף בלהבות בכל פעם שעיניי נחו על דמותו. תיעבתי אותו, את ריח האומגה שלו, וכל פעם מחדש מצאתי את עצמי צמא לטעום את דמו ואת גופו. ידעתי שיום אחד הטבע ההרסני שלי יוביל אותי למותי, אבל...
