"אהבה היא חולשה, ואני חלש..."
ג'ונגקוק
שנאתי אותו. הוא היה האחד שליבי שרף בלהבות בכל פעם שעיניי נחו על דמותו. תיעבתי אותו, את ריח האומגה שלו, וכל פעם מחדש מצאתי את עצמי צמא לטעום את דמו ואת גופו. ידעתי שיום אחד הטבע ההרסני שלי יוביל אותי למותי, אבל...
תשמעו את השיר, בבקשה תגיבו המון על הפרק ותראו את זה:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
זו יצירת האומנות שלי. והכריכה לסיפור ההטרו שאולי אעלה אחרי נאטס קאלורה בתקווה שתקראו (יהיה גם גייז על בטוח).
...
"אה! אה- פאק- פאק כן!" גנחתי בקול רם כשישבני נע קדימה ואחורה במהירות. זרועותיי הדקיקות נכרכו סביב צווארו של ג'ונגקוק כשירכיי נעו עליו בחוזקה והעונג שטף את גופי וגירה אותו כל כך, הרס אותו מבפנים, גרם לי להתכווץ סביב האיבר העבה שפער אותי מבפנים. גופינו נצמדו זה לזה וחבקו זה את זה והתענגתי על קולות אנקותיו של האלפא שלי שאחז במותניי כמעט ברכושניות, בסוג של הידלקות ממה שעשינו בשעת הבוקר המוקדמת. שריריו היו מתוחים, עורו היה חם תחת עורי והתלהט אפילו יותר כשחורי עלה וירד לכל אורכו, כמו חיה הטורפת את הטרף שלה, הייתי מעליו ואהבתי כל דקה ממה שהתרחש בינינו. נהמה נמוכה יצאה מגרונו בזמן שנאנקתי כמוהו והטחתי את עצמי עליו באגרסיביות, בזריזות, כמו האומגה הטוב שהייתי, בנוי לספק את האלפא שלי ומרוצה כל כך על שהיינו מאוחדים על המיטה הזאת שחרקה ככל שזיינתי את עצמי עליו. האומגה שבתוכי היה מאושר בכל פעם שעצמתי את עיניי והרגשתי את ההנאה משתלטת עליי וסוחפת אותי. ידעתי שהיינו שלמים ביחד, בכל תנועה, בכל פעם שהישבן שלי נע על כל אורכו ואז בבת אחת התיישב מבלי להסס.
"אתה רטוב מהרגיל," מלמל ג'ונגקוק כשידו תפסה את הלחי הימני של ישבני ונעצה את ציפורניי בתוך עורי. אותה יד משכה את העור הזה ודחפתי את עצמי כנגדו, מכור לכאב, למהירות ולתחושה הבלתי נשלטת שגרמה לי להרגיש כאילו השתגעתי לחלוטין. התיישבתי על הזקפה הקשה והעבה הזאת וכמו זאב שידע לסמן את מה ששלו, נתתי לרטיבות שלי לזלוג על הורידים בזין הנוקשה, טיפות-טיפות זלגו עליו אל המיטה בזמן שגנחתי בקולניות והרגשתי את הצמרמורות הכל כך טובות גורמות לי למשוך את שיערי. ההנאה הייתה יותר מדי כשזיינתי את עצמי על הגבר שלי ללא מעצורים, והכל היה חם ולוהט סביבנו, חם ולוהט כשרכנתי קדימה בעוד שאוזניי האזינו לקולות ההתחככויות וההתנגשויות של העורות שלנו, ונשכתי את שפתו התחתונה כאילו הייתי כמהה לטעמו. התקווה שלי גרמה לי להיות חסר רחמים, חסר היגיון, חסר יכולת להתרחק ממנו... כי הייתי בתהליך התמכרות בגלל הגור שלי ואהבתי כל רגע. "מממ... אני אוהב את זה." הקול שלו היה נשמע כאילו היה מעט מסומם מהתחושות שחוויתי בתוכי, נהנה מהפראיות, מחוסר השליטה, מהמפלצת שהוא יצר בי. אלו היו ההורמונים של ההיריון שעשו אותי חרמן מדי.
